כּׂר ; ראו כתיב מלא כור .
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא כר
הגייה * kar
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש כ־ר־ר
דרך תצורה
נטיות ר׳ כָּרים
כר טלוא לשון חז"ל ”וְרָחֵל לָקְחָה אֶת-הַתְּרָפִים וַתְּשִׂמֵם בְּכַר הַגָּמָל וַתֵּשֶׁב עֲלֵיהֶם וַיְמַשֵּׁשׁ לָבָן אֶת-כָּל-הָאֹהֶל וְלֹא מָצָא.“ (בראשית לא , פסוק לד ) ”בשעה שהיה יושב בישיבה לא היה יושב על גבי כרים וכסתות אלא על גבי קרקע.“ (בבלי, מסכת מועד קטן – דף טז, עמוד ב ) "אֶת אוֹתוֹ הַבֹּקֶר לֹא אֶשְׁכַּח / כְּשֶׁטָּמַנְתְּ רֹאשֵׁךְ בְּתוֹךְ הַכַּר / אוֹר־הַשֶּׁמֶש עַל הַאֹהֶל נָח / וְרֹאשִׁי הֲלוּם־שֵׁכָר." (אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ לֵאָה אהוד מנור ) "אור הנר נמהל באור הירח / על הכר שערך שפוך / בחלון צמרת עץ פורח / והשקט חזר, רואים לפי החיוך." (דרכנו יענקלה רוטבליט ) המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא במשמעות זו, בפסוק לעיל. בארמית: כַּר, כָּרָא. האבן עזרא בבראשית לא פסוק לד, כותב לאחר שהביא את הסברו של רש"י על הפסוק "ורחל לקחה את התרפים ותשמם בכר הגמל" שכר הוא מרדעת: "הנכון בעיניי , שכר הגמל - כמו "שלחו כר מושל ארץ" (יש' טז , א); וכן "בכרכרות" (יש סו , כ). ומְנַהֵג הכר או הרוכב עליו יקרא "הכרי", כלומר מעניין שליח ומנהיג הגמל.
ערך בוויקיפדיה:
כר תמונות ומדיה בוויקישיתוף:
כרים
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא כר
הגייה * kar
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש כ־ר־ר
דרך תצורה
נטיות
לשון המקרא אחו .
”...יִרְעֶה מִקְנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא כַּר נִרְחָב.“ (ישעיהו ל , פסוק כג ) ”לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן, וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ־בָר; יִתְרוֹעֲעוּ, אַף־יָשִׁירוּ.“ (תהלים סה , פסוק יד ) ”עֶרֶב רַד, לַיְלָה אַט / רִשְׁרְשׁוּ דְּשָׁאִים בַּכַּר / הָעֵצִים נָתְנוּ צִלָּם / עֲרָבָה רוֹגַעַת וְשִׁירָה בּוֹקַעַת / וְעָגוּם קוֹלָם.“ (ערב רד לילה אט לא ידוע בזֶמֶרֶשֶׁת ) רש"י על תהלים סה יד: "לבשו כרים הצאן" - יתלבשון השרון והערבה מן הצאן הבאים לרעות הדשא אשר הצמיח המטר.
מלבי"ם על תהלים סה יד: "לבשו", נגד מ"ש "ירעפו נאות מדבר" אמר לבשו כרים הצאן, שהם מלאים צאן הרועות במדבר, ונגד מ"ש "וגיל גבעות תחגורנה" בישוב, אמר "ועמקים עטפו בר" בישוב, כל זה מן עטרת שנת טובתך "יתרועעו אף ישירו", כל זה נוסח השיר על הגשם.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא כר
הגייה * kar
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש כ־ר־ר
דרך תצורה
נטיות ר׳ כָּרִים; כַּר־, כָּרֵי־
לשון המקרא [ 1] ”חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר.“ (דברים לב , פסוק יד ) ”וּמֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה נֹקֵד וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף כָּרִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר.“ (מלכים ב׳ ג , פסוק ד ) ”חֶרֶב לַה' מָלְאָה דָם הֻדַּשְׁנָה מֵחֵלֶב מִדַּם כָּרִים וְעַתּוּדִים מֵחֵלֶב כִּלְיוֹת אֵילִים“ (ישעיהו לד , פסוק ו ) לשון המקרא ”וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מָצוֹר וּבָנִיתָ עָלֶיהָ דָּיֵק וְשָׁפַכְתָּ עָלֶיהָ סֹלְלָה וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מַחֲנוֹת וְשִׂים עָלֶיהָ כָּרִים סָבִיב“ (יחזקאל ד , פסוק ב ) ”לְהָרִים קוֹל בִּתְרוּעָה לָשׂוּם כָּרִים עַל שְׁעָרִים לִשְׁפֹּךְ סֹלְלָה לִבְנוֹת דָּיֵק“ (יחזקאל כא , פסוק כז ) 1. אוגריתית: כר (כבש). השוו לטינית: .caro, carnis, f - בשר.
2. מחיתית בהגיית קָרְס kars בהוראת לחתוך,להפריד . רש"י על יחזקאל כא כז: "לשום כרים על שערים" - אתה וגייס שלך שב על שער פלוני.
מלבי"ם על יחזקאל כא כז: "לשים כרים על שערים" שאחר כך ישים הכרים בצד ששם השערים לשבור את השער.
רד"ק על יחזקאל כא כז: "ואדוני אבי ז"ל פירש כרים [...] והוא שעושים אילי ברזל לנגח החומה".
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא כר
הגייה * kar
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש כ־ר־ר
דרך תצורה
נטיות ר׳ כָּרִים; כַּר־, כָּרֵי־
לשון המקרא ”שִׁלְחוּ כַר מֹשֵׁל אֶרֶץ מִסֶּלַע מִדְבָּרָה אֶל הַר בַּת צִיּוֹן“ (ישעיהו טז , פסוק א ) המילה מופיעה במשמעות זו רק פעם אחת במקרא. מההקשר משמע שהכוונה שהכוונה לשליח.[ 2]
↑ בתרגום יונתן (מלכים ב ג,ד): "תורין דפטמא". רשב"ם (דברים לב, יד): "אילים מדבריות המפוטמים במרעה", וכעי"ז כתב רש"ר הירש (שם).
↑ לפי ריב"ג וראב"ע הכוונה לגמל שעליו רוכב השליח.
לערך העוסק במידת נפח קדומה כּׂר; ראו כתיב מלא כור.
, מאת אהוד מנור)
ערך בוויקיפדיה: כר
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כרים