כרת

כָּרַת

[יהדות] עֹנֶשׁ מָוֶת מִשָּׁמַיִם הַנִּתָּן לְאָדָם טֶרֶם הִגִּיעָה שְׁעָתוֹ.
- "שמעון התמני אומר, כל שחייבין עליו כרת בידי שמיים" (משנה, סדר נשים, מסכת יבמות, פרק ד', י"ג)
- "הקדישן בשעת היתר במות, והקריבן בשעת איסור במות-הרי אלו בעשה ולא תעשה, ואין חייבין עליהן כרת" (משנה, סדר קודשים, מסכת זבחים, פרק י"ד, ט')
- "ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה כל דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועשאו בשבת בין בשוגג בין במזיד אסור ..." (תלמוד ירושלמי, סדר זרעים, מסכת תרומות, דף י"ב, א', פרק ב')

המילה אינה מופיעה בצורתה זו במקרא. חז"ל, שהיו הראשונים להגותה ולהשתמש בה, הסתמכו על פסוקים אחדים מן המקרא בהם השורש כ-ר-ת בא לתאר כריתה רוחנית מן העולם ולא כריתה פיזית כפי שנראה ביתר הפסוקים (מעניין לראות כי בכל המשמעויות הרוחניות השורש הוא בבניין נפעל דווקא), כמו למשל; ”תָּרֹם יָדְךָ, עַל-צָרֶיךָ; וְכָל אֹיְבֶיךָ יִכָּרֵתוּ“ (מיכה ה, פסוק ח) או ”וּרְשָׁעִים, מֵאֶרֶץ יִכָּרֵתוּ; וּבוֹגְדִים, יִסְּחוּ מִמֶּנָּה“ (משלי ב, פסוק כב) או ”וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ“ (בראשית יז, פסוק יד). עונש זה נחשב לאחד העונשים החמורים ביותר הניתנים מידי אלוהַּ, אם לא החמור ביותר.

רש"י: "ונכרתה הנפש, הולך ערירי ומת קודם זמנו" – דהיינו, הכרת הוא עונש של ערירות ומיתה מוקדמת.
רמב"ם: "הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה – שתיכרת הנפש ולא תזכה לאותן החיים" – דהיינו, הנפש אינה נשארת לחיי העולם הבא

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	כורת
הגייה^*	koret
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	כ־ר־ת
דרך תצורה
נטיות	ר׳ כְּרָתִים; כֹּרֶת־, ר׳ כָּרְתֵי־

בעיות בהפעלת קובץ זה? ראו media help.

לשון חז"ל גזע העץ, גזע האילן.
- "תני. עץ חיים מהלך חמש מאות שנה. אמ' ר' יודה ביר' אלעאי. לא סוף דבר נופו. אלא אפילו כורתו." (ירושלמי ברכות א א)

מן כָּרַת. האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הגאוגרפיה, 1959 (סירת כֹּרֶת); מילון למונחי הימאות, תש"ל (1970).