עשב

עֵשֶׂב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	עשב
הגייה^*	esev
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ע־שׂ־ב
דרך תצורה	משקל קֵטֶל
נטיות	ר׳ עֲשָׂבִים, עִשְׂבֵי־ (במקרא: עִשְּׂבֵי־)

מיני עשבים

צמחים ירוקים בעלי פרחים וזרעים, בד"כ נמוכים, שאין להם חלקים מעוצים.
- ”וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא, עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע; עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ – וַיְהִי כֵן.“ (בראשית א, פסוק יא)
- ”נְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי בָרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.“ (שמות ט, פסוק כב)
- ” אַחֲרִיב הָרִים וּגְבָעוֹת, וְכָל־עֶשְׂבָּם אוֹבִישׁ; וְשַׂמְתִּי נְהָרוֹת לָאִיִּים, וַאֲגַמִּים אוֹבִישׁ.“ (ישעיהו מב, פסוק טו)
- ”וַיָּמִירוּ אֶת־כְּבוֹדָם; בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב.“ (תהלים קו, פסוק כ)
[סלנג] כנוי לחשיש או למריחואנה.