צאן
צֹאןעריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | צאן |
| הגייה* | Tzon |
| חלק דיבר | שם עצם קיבוצי |
| מין | זכר; נקבה ריבוי[1] |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | כ׳ צֹאנוֹ, צֹאנָהּ, צֹאנְךָ, צֹאנֵךְ, צֹאנָן |
- לשון המקרא שֵׁם לְשְׁנֵי מיני הַבְּהֵמוֹת הַדַּקּוֹת; כֶּבֶשׂ, עֵז. המבוייתים.
- "חֲלִיל רוֹעִים יָרֹן/ גּוֹלְשִׁים עֶדְרֵי הַצֹּאן/ מַה לִּי וּמִי לִי עוֹד, כְּנַעַן?" ("שִׁיר הַשּׁוֹמֵר", עמנואל לין)
- ”צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן, וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים“ (שיר השירים א, פסוק ח)
- ”וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה; וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים“ (בראשית כו, פסוק יד)
- ”וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם אֲנִי אֱלֹהֵיכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה“ (יחזקאל לד, פסוק לא)
- ”וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים“ (בראשית יג, פסוק ה)
גיזרוןעריכה
- לשון המקרא. מקבילה בארמית: "עאן" או "עָנָא" "ܥܳܢܳܐ" במשמעות זו. חלופי צד"י ועי"ן נפוצים בין עברית וארמית. למשל: ארץ/ארעא, רצון/רעוא,רצוץ/רעוע). השוו לערבית: ضَأْن (צ'אן), דרום ערבית: 𐩼𐩱𐩬 (צ'אן), אוגריתית: 𐎕𐎛𐎐 (צאן ṣỉn).
צירופיםעריכה
מילים נרדפותעריכה
ניגודיםעריכה
תרגוםעריכה
- ערבית: غَنَم