צאן
צֹאן
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | צאן |
| הגייה* | tson |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה ריבוי[1] |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | כ׳ צֹאנוֹ, צֹאנָהּ, צֹאנְךָ, צֹאנֵךְ, צֹאנָן |
- לשון המקרא עדר של כבשים או עזים.
- ”וְגַם־לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת־אַבְרָם הָיָה צֹאן־וּבָקָר וְאֹהָלִים.“ (בראשית יג, פסוק ה)
- ”בָּרוּךְ פְּרִי־בִטְנְךָ, וּפְרִי אַדְמָתְךָ; וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ – שְׁגַר אֲלָפֶיךָ, וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ.“ (דברים כח, פסוק ד)
- ”...וְהָאִישׁ גָּדוֹל מְאֹד וְלוֹ צֹאן שְׁלֹשֶׁת־אֲלָפִים וְאֶלֶף עִזִּים; וַיְהִי בִּגְזֹז אֶת־צֹאנוֹ בַּכַּרְמֶל.“ (שמואל א׳ כה, פסוק ב)
- ”וְעָמְדוּ זָרִים, וְרָעוּ צֹאנְכֶם; וּבְנֵי נֵכָר, אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם.“ (ישעיהו סא, פסוק ה)
- ”לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן, וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ־בָר; יִתְרוֹעֲעוּ, אַף־יָשִׁירוּ.“ (תהלים סה, פסוק יד)
- ”...צְאִי־לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן, וּרְעִי אֶת־גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים.“ (שיר השירים א, פסוק ח)
- ”חֲלִיל רוֹעִים יָרֹן / גּוֹלְשִׁים עֶדְרֵי הַצֹּאן / מַה לִּי וּמִי לִי עוֹד, כְּנַעַן?“ (שִׁיר הַשּׁוֹמֵר, מאת עמנואל לין בזֶמֶרֶשֶׁת)
גיזרון
עריכה- ניבים כנעניים שאינם עברית - צידונית[2] ומואבית[3]: 𐤑𐤀𐤍 (צאן). אוגריתית: 𐎕𐎛𐎐 (צאִן).[4] ארמית: "עאן" או "עָנָא" "ܥܳܢܳܐ". ערבית: ضَأْن (צ'אן). דרום ערבית: 𐩼𐩱𐩬 (צ'אן).
צירופים
עריכהמילים נרדפות
עריכהניגודים
עריכהתרגום
עריכהראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה- ↑ לעתים במקרא השם "צאן" נתפש כריבוי נקבה, למשל: ”תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת“ (בראשית ל, פסוק לח) או ”וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן“ (בראשית ל, פסוק לט)- ייתכן שתפישה זו נובעת מן העובדה שהצאן מרכיב ברובו רחלים וכבשות נקבות רבות מן תיישים או אילים.
- ↑ KAI 26 (כתובת אזתוד)
- ↑ KAI 181 (מצבת מישע)
- ↑ לוחות UT 22, 51 VI, 62, 612, ’nt IV x, וכן לוח KTU 1.103