קצין
קָצִין
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | קצין |
| הגייה* | katsin |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ק־צ־י/ה |
| דרך תצורה | משקל קַטְלָן |
| נטיות | נ׳ קְצִינָה, ר׳ קְצִינִים; קְצִין־, ר׳ קְצִינֵי־ |
- לשון המקרא מנהיג, שופט.
- ”וָאֹמַר, שִׁמְעוּ-נָא רָאשֵׁי יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל: הֲלוֹא לָכֶם לָדַעַת אֶת הַמִּשְׁפָּט“ (מיכה ג, פסוק א).
- ”וַיֵּלֶךְ יִפְתָּח עִם-זִקְנֵי גִלְעָד, וַיָּשִׂימוּ הָעָם אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לְרֹאשׁ וּלְקָצִין; וַיְדַבֵּר יִפְתָּח אֶת-כָּל-דְּבָרָיו לִפְנֵי יְהוָה בַּמִּצְפָּה“ (שופטים יא , פסוק יא).
- ”לֵךְ־אֶל־נְמָלָה עָצֵל; רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם. אֲשֶׁר אֵין־לָהּ קָצִין; שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל. תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ; אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ.“ (משלי ו, פסוקים ו–ח)
- עברית חדשה איש צבא שדרגתו מסגן-משנה ומעלה, שהוכשר והוסמך לפקד על חיילים.
- "אתה לא מבין, אתה לא אמין, פה זה לא צבא ואתה אפילו לא קצין" (כמעט הולכת, שרית חדד).
גיזרון
עריכה- הגיזרון אינו ברור, אולי מן "קצה"[1]. ”וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי-דָן מִמִּשְׁפַּחְתָּם חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מִקְצוֹתָם אֲנָשִׁים בְּנֵי-חַיִל“ (שופטים יח, פסוק ב).
- אברהם אבן שושן מעלה אפשרות לזיקה לשורש הערבי قَاضٍ (קָאצִ'[ן]) שממנו גזורים בערבית הפועל "לשפוט" והמילה "שופט".[2]
- יש המקביל ע"פ מצרית - תיכונה, בהגיית קֶטֵ'ן (kṯn) מילה ששמשה בהוראת "מפקד-מרכבה" שהיה הקצין (קֶטֵ'ן) של אותם ימים . להלן הירוגליף:
- המילה המקראית אומצה בתש"א על ידי האקדמיה לציון מפקד בחילות היבשה, הים והאוויר. ראו: האקדמיה ללשון העברית, מאה מילים של עברית.
פרשנים מפרשים
עריכה- מצודת דוד על שופטים יח ב: "מקצותם" - מהקצינים שבהם וכאשר שלח משה נשיאי העדה.
- מצודת ציון על שופטים יח ב: "מקצותם" - מלשון קצין כמו (במדבר יא א) ותאכל בקצה המחנה ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ספרי בהעלותך פה) בקצינים שבמחנה.
צירופים
עריכהנגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכה- מדריך (1)
תרגום
עריכה מנהיג
|
מפקד צבאי
|
