שׁוֹטֵרעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא שוטר
הגייה* shoter
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש שׁ־ט־ר
דרך תצורה משקל קוֹטֵל
נטיות נ׳ שׁוֹטֶרֶת; ר׳ שׁוֹטְרִים, שׁוֹטְרֵי־; נ"ר שׁוֹטְרוֹת
 
שוטר תנועה
 
שוטרת נותנת דו"ח לנהג.
 
שוטרים מבצעים מעצר.
  1. מי שנמנה על כוחות הבטחון, ועוסק בשמירה על הסדר הציבורי ואכיפת החוק.

גיזרוןעריכה

  • מקור המילה בשורש השמי שׁ־ט־ר שמשמעותו היסודית היא כתיבה. מאכדית: šāṭiruסופר, לבלר; נגזרת של šaṭāru – כתב (משם גם שְׁטָר 'מסמך, דבר כתוב'). כמו כן, בתרגום השבעים "שוטרים" מתורגם grammateís) γραμματείς) ("סופרים, לבלרים")[1], וכן בתרגום הפשיטתא. מכאן נראה ש'שוטר' בתקופת המקרא היה מקביל למושל או למפקח. ההוראה המקובלת נובעת כנראה מכך שהשוטרים היו אחראים גם על הוצאה לפועל של פסקי הדין שהתקבלו בבית המשפט, ובהמשך גם אכיפת החוקים באופן כללי. ויש טוענים שהיא נובעת מהבנה מוטעית במקרא.
  • יש המקבילים לשורש ס־ד־ר.
  • מקבילה למילה "שוטר" בערבית : شُرْطَة (שֻׁרְטַה) בשיכול עיצורים. ומשם גם בסורית: ܫܘܼܪܛܵܐ (שׁוּרְטָא) - שומר, זקיף, שוטר. אמנם יש טוענים שמילים אלה התגלגלו מיוונית.[2]

פרשנים מפרשיםעריכה

  • רש"י: שופטים ושוטרים - שופטים, דיינים הפוסקים את הדין. ושוטרים, הרודין את העם אחר מצותם. שמכין וכופתין במקל וברצועה עד שיקבל עליו את דין השופט.
  • רשב"ם: השפטים מצוים לשוטרים [לרדות באלו] המסרבים בדברי השפטים.
  • אבן עזרא: ושוטרים - הם המושלים, מגזרת שוטר ומושל (משלי ו, ז), וכן משטרו בארץ (איוב לח, לג). והטעם, כי השופט ישפוט והשוטר יכריח המעוות.
  • מצודת ציון: שוטרֵי - הם הממונים להשמיע להעם דברי המושל ולהכריח על קיומם.

צירופיםעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: שוטר
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שוטרים
  1. ובפסוק "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים" תורגם γραμματοεισαγωγεῖς - סופרי בתי הדין.
  2. כך מופיע בויקימילון האנגלי.