לבלר
לַבְלָר
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | לבלר |
הגייה* | lavlar |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | |
דרך תצורה | |
נטיות | ר׳ לַבְלָרִים; נ׳ לַבְלָרִית |
- לשון חז"ל מי שעיסוקו בספרים.
- ”לֹא יֵצֵא [...] הַלַּבְלָר בְּקֻלְמוֹסוֹ; וְלֹא יְפַלֶּה אֶת כֵּלָיו, וְלֹא יִקְרָא לְאוֹר הַנֵּר.“ (משנה, מסכת שבת – פרק א, משנה ג)
- ”יָתֵר מִכֵּן, אָמַר לַלַּבְלָר כְּתֹב לְאֵיזוֹ שֶׁאֶרְצֶה אֲגָרֵשׁ, פָּסוּל לְגָרֵשׁ בּוֹ“ (משנה, מסכת גיטין – פרק ג, משנה א)
- ”מביאין עדים ולבלר וקולמוס ודיו וכותבין וחותמין...“ (בבלי, מסכת בבא מציעא – דף עא, עמוד א)