חניך

ערך זה עוסק בתלמיד. לערך העוסק בשם משני לחך; ראו חניכים.

חָנִיךְ

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	חניך
הגייה*	khanikh
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ח־נ־ך
דרך תצורה	משקל קָטִיל
נטיות	נ׳ חֲנִיכָה, חֲנִיכַת־; ר׳ חַנִיכִים, חֲנִיכֵי־; חֲנִיךְ־; נ"ר חֲנִיכוֹת

1. לשון המקרא תלמיד עפ"ר צעיר בשלב לימודו אצל רבו

   • ”וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן“ (בראשית יד, פסוק יד)
   • כל החניכים בבית הספר

גיזרון

• המילה מופיעה פעם אחת במקרא בפסוק לעיל. מן חָנַךְ (חִנֵּךְ).

הכינוי חנכֻּ (ḫanaku) נזכר במכתב הכתוב בכתב היתדות מן המאה ה-15 לפנה"ס שנתגלה בתענך בו הנציב המצרי מתאונן שאין בחיל המצב שלו מן ה-חנכֻּ (ḫanaku) חנכו (ברבים) של מלך תענך. כינוי זה היה נוהג בכנען לפני הכיבוש הישראלי ובו נקראו נערי השליט ששירתו בחילו והיו מלווים אותו במלחמותיו. נערים כאלה היו גם לאברהם שהיה כבד ברכוש ובאנשים ולא היה כפוף לשליטי כנען. במצרית המלה חנך (וכן מחנך) הוראתה איש סודו או 'נאמנו של אדם' ונתייחדה להורות על היחס של עבד אל אדוניו, או של פקיד אל הממונה עליו. מבחינה זו הסמיך אליעזר בן יהודה את המונח העברי אל המצרי. במצרית נולד המושג חנך' ככל הנראה מהפועל של אותו שורש שהוראתו נסך, הקדיש לאל, ומקבילה השתלשלות הוראתו לעברית

נגזרות

• חניכות

תרגום

• אנגלית: disciple‏‏‏‏

ראו גם

• חונך
• חניכה
• שוליה
• פרח

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: חניך