שׁוּלְיָהעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא שוליה
הגייה* shulya
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות ר׳ שׁוּלְיוֹת; שׁוּלְיַת־, ר׳ שׁוּלְיוֹת־
 
שוליית אופה
  1. לשון חז"ל אדם הלומד מקצוע, מלאכה וכו' אצל בעל מקצוע או אצל אומן מקצועי.
    • ”עם הכל אדם מיסב ואפילו תלמיד אצל רבו כי תניא ההיא בשוליא דנגרי“ (בבלי, מסכת פסחיםדף קח, עמוד א)
    • "זה שנה וחצי שהוא עובד בתור שוליה בדפוס הפועל־הצעיר." ("דבר", 9 בפברואר 1930, באתר עיתונות יהודית היסטורית)

גיזרוןעריכה

  • מארמית: שְׁוַלְיָא, במקור מאכדית: šamallû[1]: מכיוון שהאותיות ו' וּ־מ' נהגות שתיהן בעזרת השפתיים, לעתים קורה שהן מתחלפות זו בזו. החלפה זו ו↔מ בין עברית↔אכדית מתרחשת גם במילים כִּסְלֵו (מאכדית kislīmu), מַרְחֶשְׁוָן (מַרְחֶ+שְׁוָן 'החודש השמיני', מַרְחֶ מאכדית warḫu 'יֶרַח', שְׁוָן מאכדית samāneמונה': שני חילופים ו↔מ).

צירופיםעריכה

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: שוליה