מעט

מְעַט

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מעט
הגייה*	me'at
חלק דיבר	תואר, תואר הפועל
מין
שורש	מ־ע־ט א
דרך תצורה	משקל קְטָל
נטיות	ר׳ מְעַטִּים, נ׳ מְעַטָּה, נ"ר מְעַטּוֹת; הפסק: מְעָט

1. גם עם אותיות בכל"ם לפניה שֶׁאֵינוֹ רַב, שֶׁכַּמּוּתוֹ קְטַנָּה הִיא.

   • ”פָּנֹה אֶל-הַרְבֵּה וְהִנֵּה לִמְעָט...“ (חגי א, פסוק ח)
   • ”יִהְיוּ יָמָיו מְעַטִּים; פְּקֻדָּתוֹ, יִקַּח אַחֵר“ (תהילים קט, פסוק ח)
   • "האדמה פורייה אבל מלאה אבנים, תּבוּאָתָהּ טוֹבָה אֲבָל מְעַטָּה..." שמשון בלוך, "שבילי עולם א'"
   • "...המבטיחים להם הכנסה רבה תמורת עבודה מְעַטָּה..." אַחַד העם, "אמת מארץ ישראל", גיליון 127
   • "הַמְעַטִּים הבטלנים וּמוֹרדי הָאור בבית המדרש?..." מרדכי זאב פיירברג, "הצללים", עמ ' 158

2. תה"פ בְּמִדָּה לֹא רַבָּה, בְּכַמּוּת קְטַנָּה.

   • ”וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ; וַיֹּאמֶר, הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ“ (בראשית כד, פסוק יז)
   • ”זֶרַע רַב תּוֹצִיא הַשָּׂדֶה; וּמְעַט תֶּאֱסֹף, כִּי יַחְסְלֶנּוּ הָאַרְבֶּה“ (דברים כח, פסוק לח)
   • ”וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף עַל הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים, אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָט...“ (זכריה א, פסוק טו)

גיזרון

• מן המקרא, השוו לאכדית: matu, ארמית: מַעֵט, וכן בערבית: مَعَطَ (קרי: מַעַטַ)- דילל הַשֵּׂעָר.

צירופים

• כמעט
• מתי מעט
• מעטים מן המעטים
• עוד מעט

מילים נרדפות

• קצת
• קמעה
• מועט

ניגודים

• הרבה (1, 2)
• רב (1)

תרגום

• אנגלית: little‏, few‏‏‏‏
• יוונית: λίγος‏‏‏‏ (תעתיק: lígos)

מָעַט

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	מעט
שורש וגזרה	מ־ע־ט א, גזרת השלמים, ע"ג
בניין	פָּעַל (קַל)

1. פָּחֲתָה כַּמּוּתוֹ, צֻמְצַם מִסְפָּרוֹ.

   • ”...וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים, וְתֵלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת; וּרְבוּ שָׁם, וְאַל תִּמְעָטוּ“ (ירמיהו כט, פסוק ו)
   • ”וְיָצָא מֵהֶם תּוֹדָה, וְקוֹל מְשַׂחֲקִים; וְהִרְבִּתִים וְלֹא יִמְעָטוּ...“ (ירמיהו ל, פסוק יט)
   • "...וימים עוברים מבלי שֶׁסִּבְלוֹן הרבבות יִמְעַט..." י"ח ברנר, "לפנים ולאחור", עמ' 585
   • "...ואולם בעונות הדור מָעֲטוּ אבירי אֱמת בארץ..." ח"נ ביאליק, "דון קישוט, ספר שני

גיזרון

• פועל מקראי (קראו עוד לעיל).

מילים נרדפות

• פָּחַת
• הצטמצם
• התמעט

ניגודים

• רָבָה

ראו גם

• זעיר
• מזער
• המעיט

מִעֵט

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	מיעט
שורש וגזרה	מ־ע־ט א, גזרת השלמים, ע"ג
בניין	פִּעֵל

1. לשון המקרא הָיָה מוּעָט וּמְצֻמְצָם בְּכַמּוּתוֹ.

   • ”בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת, וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל; וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ...“ (קהלת יב, פסוק ג)

2. גָּרַע מֵהַכַּמּוּת, הִפְחִית.

   • "רב לך אדם מתועבותיך מַעֵט רוע מעשיך..." סעדיה הגאון, "תוכחה"
   • "וכשם שהוא מְמַעֵט באכילתו כך הוא מְמַעֵט באכילתה..." (תלמוד ירושלמי, סדר זרעים, מסכת מעשר שני, דף ט"ו, א', פרק ג')
   • "כל מי שקנה שלושה אילנות [...] אם הגדילו והוציאו חוטר, יקוץ אותו כדי שלא ימעט הדרך על בעל השדה" (משנה תורה להרמב"ם, ספר קניין, הלכות מכירה, פרק ה')

נגזרות

• מִעוּט

צירופים

• למעט
• מיעט את עצמו
• מיעט את הדמות

מילים נרדפות

• פָּחַת
• התמעט
• הצטמצם

מֻעַט (גם: מֹעַט)

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	מועט
שורש וגזרה	מ־ע־ט א, גזרת השלמים, ע"ג
בניין	פֻּעַל

1. בעיקר בבינוני קָטְנָה בּוֹ הַכַּמּוּת, נִפְחַת מִן מִדָּתוֹ.

   • "יש גפן שיֵּינָהּ מְרֻבֶּה, יש גפן שיֵינָהּ מְמֻעָט" (משנה, סדר טהרה, מסכת נידה, פרק ט', י"א)
   • "מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מרובים הבנים יירשו והבנות ייזונו נכסים ממועטין..." (תלמוד ירושלמי, סדר נזיקין, מסכת בבא בתרא, דף כ"ו, ב', פרק ט')

גיזרון

• ראה מְעַט דלעיל.

מילים נרדפות

• צֻמְצַם

ראו גם

• הֻמְעַט

מָעֹט

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מעוט
הגייה*	ma'ot
חלק דיבר	שם־תואר
מין	זכר
שורש	מ־ע־ט ב
דרך תצורה	משקל קָטֹל
נטיות	נ׳ מְעֻטָּה, נ"ר מְעֻטּוֹת

1. נאמר על חרב מֻשְׁחָז וּמְצֻחְצָח הֵיטֵב.

   • ”לְמַעַן לָמוּג לֵב, וְהַרְבֵּה הַמִּכְשֹׁלִים עַל כָּל שַׁעֲרֵיהֶם, נָתַתִּי אִבְחַת חָרֶב; אָח עֲשׂוּיָה לְבָרָק, מְעֻטָּה לְטָבַח“ (יחזקאל כא, פסוק כ)
   • "וגם אל ביתו (של אחיטוב) באו אנשים מצבא המלחמה [...] וְחַרְבָּם מְעֻטָּה לטבח." משה מנדלסון, "קהלת מוסר", עמ' 4

2. בהשאלה שֶׁמָּשְׁחָז הֵיטֵב.

   • "...חנית להבת שש מאות מְעֻטָּה להורגים..." סעדיה הגאון, "יוצרות לשבתות השנה", "אתו חנפי לב בזרוע, תצא"

גיזרון

• מילה סתומה המופיע אחת במקרא, והובנה לפי ההקשר.

מילים נרדפות

• שחוז

ראו גם

• חרב

מַעַט

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מעט
הגייה*	ma'at
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	מ־ע־ט ב
דרך תצורה	משקל קֶטֶל
נטיות

1. נדיר [פיוטי] הֲסָרַת כָּל טִנֹּפֶת וְהַבְרָקָה; צִחְצוּחַ.

   • "אֵלֶּה בְּהַצְהָלָה וָשַׁעַט, וְאֵלֶּה בְּצִחְצוּחַ וָמַעַט..." שלמה הבבלי, מתוך: "סליחות", "אלה בשלישמו ואלה בפרישמו בקרב"

גיזרון

• ככל הנראה גזירה מן המילה היחידאית "מְעֻטָּה", המופיעה במקרא, ומובנה המקובל הוא תואר המעיד על היות החרב מושחזה ומצוחצחה.

מילים נרדפות

• צִחְצוּחַ
• הַבְרָקָה
• מֵרוּט

ראו גם

• השחזה