שחוז

שָׁחוּז

[נדיר] בהמה ממין נקבה שנקשר זנבה כדי למשוך זכרים.
- ”חמור יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה לו. זכרים יוצאין לבובין רחלות יוצאות שחוזות, כבולות, וכבונות, העזים יוצאות צרורות“ (משנה, מסכת שבת – פרק ה, משנה ב)

המילה מופיעה רק בהקשר זה. הפועל שָׁחַז לא מוכר. אך מופיע בארמית פעם אחת במובן השחיז שחוֹז מַאנֵי זֵינָךְ שֶׁלֹא תַאֲכִילֵנִי נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת-הַשְׁחֵז כְּלֵי־זֵינְך בראשית
בתלמוד ירושלמי קשר להשחזה (כמו שהמחשזת מבעירה את הסכין כך פעולה זו מגרה את הזכר) בתלמוד בבלי הסבירו אותה כנוטריקון א. ש-אוחזין זנבה.