לבוב

לָבוּב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	לבוב
הגייה^*	lavuv
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ל־ב־ב
דרך תצורה	משקל קָטוּל
נטיות	נ׳ לְבוּבָה ר׳ לְבּוּבִים נ"ר לְבוּבוֹת

עברית חדשה רק בנסמך לעוֹר שיש בו חור כנגד מקום הלב (המוכיח כי הוציאו את ליבו לפני הפשטת עורו).
- ”יֵין נֶסֶךְ, וַעֲבוֹדָה זָרָה, וְעוֹרוֹת לְבוּבִין, וְשׁוֹר הַנִּסְקָל, וְעֶגְלָה עֲרוּפָה, וְצִפֳּרֵי מְצוֹרָע,“ (משנה, מסכת עבודה זרה – פרק ה, משנה ט)
לשון חז"ל [משוער] בעל חיים שקשור לו כיסוי על איבר הזכרות למניעת הזדקקותו לנקבה. ב. קשור לו עור כנגד ליבו כמגן בקרבות שליטה.
”זְכָרִים יוֹצְאִין לְבוּבִין. רְחֵלוֹת יוֹצְאוֹת שְׁחוּזוֹת, כְּבוּלוֹת וּכְבוּנוֹת. הָעִזִּים יוֹצְאוֹת צְרוּרוֹת“ (משנה, מסכת שבת – פרק ה, משנה ב)