- לשון המקרא שָׁבָה לֵב, הִקְסִים
- לשון המקרא הכין לביבות
- ” וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן אֶל הַמֶּלֶךְ תָּבוֹא נָא תָּמָר אֲחֹתִי וּתְלַבֵּב לְעֵינַי שְׁתֵּי לְבִבוֹת וְאֶבְרֶה מִיָּדָהּ.“ (שמואל ב׳ יג, פסוק ו)
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
לבב
|
הגייה* |
levav
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
ל־ב־ב
|
דרך תצורה |
משקל קְטָל
|
נטיות |
לְבָבוֹת, לְבַב־
|
- לשון המקרא [מליצה] נֶפֶשׁ הָאָדָם
- ”לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא“ (ויקרא יט, פסוק יז)
- ”וְיָדְעוּ הָעָם כֻּלּוֹ אֶפְרַיִם וְיוֹשֵׁב שֹׁמְרוֹן בְּגַאֲוָה וּבְגֹדֶל לֵבָב לֵאמֹר“ (ישעיהו ט, פסוק ח)
- ”וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב־אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב־אֱנוֹשׁ יִסְעָד.“ (תהלים קד, פסוק טו)
- "כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה / נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה" (התקווה)
- לשון המקרא טוּב לֵב, צַדִּיקוּת
- ”לָכֵן אַנֲשֵׁי לֵבָב שִׁמְעוּ לִי חָלִלָה לָאֵל מֵרֶשַׁע וְשַׁדַּי מֵעָוֶל“ (איוב לד, פסוק י)
- בהשאלה: מֶרְכָּז, עוֹמֶק
- מָה רַב הַסִּיכּוּן בִּלְבַב שִׁטְחוֹ שֶׁל הָאוֹיֵב.
צורת משנה של המילה לֵב.