לביבה

לְבִיבָה

לביבות.

לשון המקרא סוג מסוים מאכל.
- ”וַיִּשְׁכַּב אַמְנוֹן וַיִּתְחָל וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ לִרְאוֹתוֹ וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן אֶל הַמֶּלֶךְ תָּבוֹא נָא תָּמָר אֲחֹתִי וּתְלַבֵּב לְעֵינַי שְׁתֵּי לְבִבוֹת וְאֶבְרֶה מִיָּדָהּ“ (שמואל ב׳ יג, פסוק ו)
עברית חדשה מאכל מטוגן מירקות, שבגרסתו הבסיסית מכיל תפוחי אדמה טריים ומרוסקים או מבושלים ומעוכים, שטוגנו בשמן רותח.
- "הוֹי, חַנָּה זֶלְדָּה, אִשְׁתִּי הָאֲהוּבָה, / חַג הַחֲנֻכָּה הִגִּיעַ וּבָא, / וּבַחֲנֻכָּה נַפְשִׁי מֶה חָשְׁקָה / לֶאֱכֹל לְבִיבָה חַמָּה וּמְתוּקָה!" (מַעֲשֶׂה בִּלְבִיבוֹת, מאת תלמה אליגון-רוז)

המאכל המקראי הוא, ככל הנראה, רקיק מטוגן בדומה ללביבה של ימינו. הפועל "ללבב" גזור מהמלה "לביבה".^[1]
באכדית akal-libbu – סוג של עוגה (מילולית: akal - אוכל,מזון; libbu - לב).^[2]

ערך בוויקיפדיה: לביבה

↑ אליה שמואל הרטום, שמואל, יבנה, 1992, סדרת תורה נביאים כתובים – מפורשים פרוש חדש בצרוף מבואות, עמ' 135
↑ רוני הפנר, מילים שמקורן באכדית, באתר השפה העברית