הסב
דף זה מופיע ברשימת הערכים הדורשים שכתוב.
הסיבה לכך: ריבוי משמעויות שאינו נכון. משמעות המילה עצמה לא משתנה לפי מובנה בהקשרים שונים. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד הדף לא תוקן. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, תוכלו לציין זאת בדף השיחה שלו.
הֵסֵב
עריכה| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | הסב |
| שורש וגזרה | ס־ב־ב, גזרת הכפולים |
| בניין | הִפְעִיל |
- לשון המקרא הִפְנָה אֶת דַּרְכּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי מִסָּבִיב לְ־, גָּרַם לַהֲלִיכָה בְּהַקָּפָה.
- בהשאלה מן (1): נָע בְּהַקָּפָה.
- ”הָאֲדָמָה [...] לֹא הִסְפִּיקָה בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן הַזֶּה לְהָסֵב אֶת הַשֶּׁמֶשׁ אֲפִלּוּ שְׁתֵּי פְּעָמִים...“ (מכאן ומכאן, מאת י"ח ברנר, בפרויקט בן יהודה)
- עברית חדשה [בנקאות] הֶעֱבִיר הַבַּעֲלוּת (עַל שְׁטָר, כְּתַב הִתְחַיְּבוּת וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה) לְאַחֵר עַל יְדֵי חֲתִימָה.
- מנהל הבנק הורה לכל הכספרים לְהָסֵב השטרות המופקדים או המועברים לידיהם.
- לאחר שקנה רכב חדש, ניגש אברהם לסניף הדואר ועמו המוכר כדי לְהָסֵב את כתבי רישיונות הרכב.
- לשון המקרא שִׁנָּה אֶת הַשֵּׁם[דרושה הבהרה].
- ”וַיַּמְלֵךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת מַתַּנְיָה דֹדוֹ תַּחְתָּיו; וַיַּסֵּב אֶת שְׁמוֹ צִדְקִיָּהוּ“ (מלכים ב׳ כד, פסוק יז)
- ”וַיַּמְלֵךְ מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֶת אֶלְיָקִים אָחִיו עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם, וַיַּסֵּב אֶת שְׁמוֹ יְהוֹיָקִים...“ (דברי הימים ב׳ לו, פסוק ד)
- ”...וַיִּשְׁאַל דּוֹן קִישׁוֹט אֶת סַנְשׁוֹ: מָה רָאָה עַתָּה, בַּשָּׁעָה הַזֹּאת, כִּי הֵסֵב לוֹ שֵׁם חָדָשׁ...“ (דון קישוט, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- בהשאלה מן (4): שִׁנָּה וְהֶחֱלִיף לְדָבָר אַחֵר.
- לאחר ששנים רבות נסעו רכבות על קיטור, הֵסֵבּוּ בשנים האחרונות את אופי נסיעתן לחשמלי.
- נִתְיַשֵּׁב בְּנַחַת, עפ"ר לְמַטְּרַת סְעוּדָה.
- ”וּמֵסֵב עִמּוֹ עַל הַמִּטָּה, וְאוֹכֵל עִמּוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן, אֲבָל לֹא מִן הַתַּמְחוּי, אֲבָל אוֹכֵל הוּא עִמּוֹ מִן הַתַּמְחוּי הַחוֹזֵר.“ (משנה, מסכת נדרים – פרק ד, משנה ד)
- ”וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ, כָּל הָעָם מְסֻבִּין עַל הָאָרֶץ וְהוּא מֵסֵב עַל הַסַּפְסָל.“ (משנה, מסכת סנהדרין – פרק ב, משנה ב)
- ”וְכוֹתֵב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִשְׁמוֹ – יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה, מוֹצִיאָהּ עִמּוֹ; נִכְנָס, מַכְנִיסָהּ עִמּוֹ; יוֹשֵׁב בַּדִּין, הִיא עִמּוֹ; מֵסֵב, הִיא כְנֶגְדּוֹ.“ (משנה, מסכת סנהדרין – פרק ב, משנה ד)
- ”וַאֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּסֵב; וְלֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבָּעָה כוֹסוֹת שֶׁל יַיִן, וַאֲפִלּוּ מִן הַתַּמְחוּי.“ (משנה, מסכת פסחים – פרק י, משנה א)
- "בשבת- מֵסֵב ואוכל בשר, ושותה יין, ומזמן, ומברך, ומברכין עליו, ומזמנין עליו" (משנה תורה להרמב"ם, ספר שופטים, הלכות אבל, פרק ז')
- ”...וכן אורחין שהיו מְסֻבִּין ואוכלין והותירו פרוסות...“ (תוספתא, מסכת דמאי – פרק ה, הלכה י)
- לשון המקרא הֵסִיר מִן־ (גַּם בְּהַשְׁאָלָה).
- ”עֲנֵנִי יְהוָה, עֲנֵנִי, וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה יְהוָה הָאֱלֹהִים; וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם...“ (מלכים א׳ יח, פסוק לז)
- ”הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי, שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי...“ (שיר השירים ו, פסוק ה)
- גָּרַם לְ־, הִוָּה סִבָּה לְ־.
- ”אַתָּה וְחרבונא הֲסִבּוֹתֶם נֶזֶק גָּדוֹל לִי וּלְלִילִית...“ (מסתרי פאריז – כרך ראשון, מאת קלמן שולמן, בפרויקט בן יהודה)
- "...נִכְנְסוּ הַיְצוּרִים הַקְּטַנִּים, מוֹלִידֵי הַשַּׁחֶפֶת, אֶל תּוֹךְ הַקְּרָבַיִם וְיָסֵבּוּ בָּהֶם אֶת הַשִּׁלְשׁוּל" "שומר הבריאות", עמ' 41, ישראל פרנקל
- "הֵן לֹא הֵסֵבּוּ הַיְהוּדִים להתוגרים רָעָה..." "שנאת עולם לעם עולם", עמ' 32, נחום סוקולוב
- ”...הַזְּכוּת [...] לְהָסֵב מַכְאוֹבוֹת וְיִסּוּרִים לְנַפְשוֹתֵינוּ...“ (הצלב, מאת אורי ניסן גנסין, בפרויקט בן יהודה)
- ”הַאֻמְנָם רוֹאֶה אָנוֹכִי כִּי אִלָּחֵץ עַתָּה לָצֵאת מִבֵּית חוֹתְנִי לְבַל אָסֵב לוֹ נֶזֶק...“ (חטאות נעורים, מאת משה לייב ליליינבלום, בפרויקט בן יהודה)
- לשון המקרא מָסַר מִיָּד אֶחָד לְיָדוֹ שֶׁל אַחֵר (בְּעִקָּר בְּאֹפֶן מָפְשָׁט).
- ”וְלֹא דָרַשׁ בַּיהוָה, וַיְמִיתֵהוּ; וַיַּסֵּב אֶת הַמְּלוּכָה לְדָוִיד בֶּן-יִשָׁי“ (דברי הימים א׳ י, פסוק יד)
- ”וְאֵלֶּה מִסְפְּרֵי רָאשֵׁי הֶחָלוּץ לַצָּבָא בָּאוּ עַל דָּוִיד חֶבְרוֹנָה: לְהָסֵב מַלְכוּת שָׁאוּל אֵלָיו...“ (דברי הימים א׳ יב, פסוק כד)
- "...העביר קסאנדר את כוס המוות כאשר דמה פוליפרכון לְהָסֵב את הַמְּלוּכָה אליו..." "תולדות בני האדם", עמ' 92, מרדכי אהרן גינצבורג
- הִטָּה וְהִפְנָה לְצַד־ [1].
- ”וַיִּקְרְאוּ אֶל בְּנֵי דָן, וַיַּסֵּבּוּ פְּנֵיהֶם...“ (שופטים יח, פסוק כג)
- ”...וַיִּזְעֲקוּ הָעֶקְרֹנִים לֵאמֹר הֵסַבּוּ אֵלַי אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לַהֲמִיתֵנִי וְאֶת עַמִּי“ (שמואל א׳ ה, פסוק י)
- ”וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו אֶל הַקִּיר...“ (מלכים ב׳ כ, פסוק ב)
- ”וַהֲסִבּוֹתִי פָנַי מֵהֶם, וְחִלְּלוּ אֶת צְפוּנִי...“ (יחזקאל ז, פסוק כב)
- "...הַשְּׁפָחוֹת [...] מַשְׁגִּיחוֹת גַּם עַל חִנּוּך בְּנֵיהֶן וְיוֹמָם וְלֵילוֹת לֹא תַּסֵּבְנָה מֵהֶם עֵינֵיהֶן" "שבילי עולם", חלק א', שמשון בלוך
- עברית חדשה בהשאלה מן (10): מָשַׁךְ אֵלָיו וְעוֹרֵר עִנְיָן.
- "...גָּלוּי וְיָדוּעַ עַתָּה לְכָל סוֹפֵר פּוֹלָנִי שֶׁבִּכְדֵי לְהָסֵב אֵלָיו אֶת דַּעַת הַקָּהָל [...] אֵין צֹרֶךְ בְּכָל אֵלֶּה "הספרות הפולנית בערב ימי המלחמה", עמ' 6, יוסף חיים ברנר
- ”...תְּעִיָּתוֹ הַבִּלְתִּי מְצוּיָה בָּרְחוֹבוֹת מְסִבָּה עָלֶיהָ אֶת תְּשׂוּמֶת הַלֵּב“ (בבואתם של עולי ציון בספרותנו, מאת יוסף חיים ברנר, בפרויקט בן יהודה)
גיזרון
עריכה- השורש ס־ב־ב הוא אחד השורשים הנפוצים ביותר בגזרת הכפולים מימי התנ"ך ועד לימינו. כמו כן מקבילות לשורש העברי ניתן למצוא גם בערבית: سبَّبَ (סַבַּّבַּ) – גרם לדבר, היה סיבה ועילה ל־ (כמו בעברית); تَسْبِب (תַּסְבִּיבּ) – הנמקה, ביסוס , באכדית: šibbu – אבנט (שהיא סובבת את המותניים), בארמית: סוֹבְבָא – אֵזור, ובאוגריתית: סבב – כמשמע העברי.
נגזרות
עריכהפתגמים וביטויים
עריכהמילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכההערות שוליים
עריכה- ↑ ולדעת יהודה גור: הפנה לצד אחר, לצד לא נכון ("מילון עברי", יהודה גור, מהדורה שנייה, תש"ו).
| השורש סבב א | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|