הֵסֵבעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא הסב
שורש וגזרה ס־ב־בגזרת הכפולים
בניין הִפְעִיל
 
אישה מסיבה (6) בכורסה.
  1. לשון המקרא הִפְנָה אֶת דַּרְכּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי מִסָּבִיב לְ־, גָּרַם לַהֲלִיכָה בְּהַקָּפָה.
    • וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף; וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל...“ (שמות יג, פסוק יח)
  2. בהשאלה (1): נָע בְּהַקָּפָה.
  3. עברית חדשה [בנקאות] הֶעֱבִיר הַבַּעֲלוּת (עַל שְׁטָר, כְּתַב הִתְחַיְּבוּת וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה) לְאַחֵר עַל יְדֵי חֲתִימָה.
    • מנהל הבנק הורה לכל הכספרים לְהָסֵב השטרות המופקדים או המועברים לידיהם.
    • לאחר שקנה רכב חדש, ניגש אברהם לסניף הדואר ועמו המוכר כדי לְהָסֵב את כתבי רישיונות הרכב.
  4. לשון המקרא שִׁנָּה אֶת הַשֵּׁם.
    • ”וַיַּמְלֵךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת מַתַּנְיָה דֹדוֹ תַּחְתָּיו; וַיַּסֵּב אֶת שְׁמוֹ צִדְקִיָּהוּ“ (מלכים ב׳ כד, פסוק יז)
    • ”וַיַּמְלֵךְ מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֶת אֶלְיָקִים אָחִיו עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם, וַיַּסֵּב אֶת שְׁמוֹ יְהוֹיָקִים...“ (דברי הימים ב׳ לו, פסוק ד)
    • ”...וַיִּשְׁאַל דּוֹן קִישׁוֹט אֶת סַנְשׁוֹ: מָה רָאָה עַתָּה, בַּשָּׁעָה הַזֹּאת, כִּי הֵסֵב לוֹ שֵׁם חָדָשׁ...“ (דון קישוט, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
  5. בהרחבה (4): שִׁנָּה וְהֶחֱלִיף לְדָבָר אַחֵר.
    • לאחר ששנים רבות נסעו רכבות על קיטור, הֵסֵבּוּ בשנים האחרונות את אופי נסיעתן לחשמלי.
  6. נִתְיַשֵּׁב בְּנַחַת, עפ"ר לְמַטְּרַת סְעוּדָה.
  7. לשון המקרא הֵסִיר מִן־ (גַּם בְּהַשְׁאָלָה).
    • ”עֲנֵנִי יְהוָה, עֲנֵנִי, וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה יְהוָה הָאֱלֹהִים; וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם...“ (מלכים א׳ יח, פסוק לז)
    • הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי, שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי...“ (שיר השירים ו, פסוק ה)
  8. גָּרַם לְ־, הִוָּה סִבָּה לְ־.
  9. לשון המקרא מָסַר מִיָּד אֶחָד לְיָדוֹ שֶׁל אַחֵר (בְּעִקָּר בְּאֹפֶן מָפְשָׁט).
    • ”וְלֹא דָרַשׁ בַּיהוָה, וַיְמִיתֵהוּ; וַיַּסֵּב אֶת הַמְּלוּכָה לְדָוִיד בֶּן-יִשָׁי“ (דברי הימים א׳ י, פסוק יד)
    • ”וְאֵלֶּה מִסְפְּרֵי רָאשֵׁי הֶחָלוּץ לַצָּבָא בָּאוּ עַל דָּוִיד חֶבְרוֹנָה: לְהָסֵב מַלְכוּת שָׁאוּל אֵלָיו...“ (דברי הימים א׳ יב, פסוק כד)
    • "...העביר קסאנדר את כוס המוות כאשר דמה פוליפרכון לְהָסֵב את הַמְּלוּכָה אליו..." "תולדות בני האדם", עמ' 92, מרדכי אהרן גינצבורג
  10. הִטָּה וְהִפְנָה לְצַד־ [1].
    • ”וַיִּקְרְאוּ אֶל בְּנֵי דָן, וַיַּסֵּבּוּ פְּנֵיהֶם...“ (שופטים יח, פסוק כג)
    • ”...וַיִּזְעֲקוּ הָעֶקְרֹנִים לֵאמֹר הֵסַבּוּ אֵלַי אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לַהֲמִיתֵנִי וְאֶת עַמִּי“ (שמואל א׳ ה, פסוק י)
    • וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו אֶל הַקִּיר...“ (מלכים ב׳ כ, פסוק ב)
    • וַהֲסִבּוֹתִי פָנַי מֵהֶם, וְחִלְּלוּ אֶת צְפוּנִי...“ (יחזקאל ז, פסוק כב)
    • "...הַשְּׁפָחוֹת [...] מַשְׁגִּיחוֹת גַּם עַל חִנּוּך בְּנֵיהֶן וְיוֹמָם וְלֵילוֹת לֹא תַּסֵּבְנָה מֵהֶם עֵינֵיהֶן" "שבילי עולם", חלק א', שמשון בלוך
  11. עברית חדשה בהשאלה (10): מָשַׁךְ אֵלָיו וְעוֹרֵר עִנְיָן.

גיזרוןעריכה

  • השורש ס־ב־ב הוא אחד השורשים הנפוצים ביותר בגזרת הכפולים מימי התנ"ך ועד לימינו. כמו כן מקבילות לשורש העברי ניתן למצוא גם בערבית: سبَّبَ (סַבַּّבַּ) – גרם לדבר, היה סיבה ועילה ל־ (כמו בעברית); تَسْبِب (תַּסְבִּיבּ) – הנמקה, ביסוס , באכדית: šibbu – אבנט (שהיא סובבת את המותניים), בארמית: סוֹבְבָא – אֵזור, ובאוגריתית: סבב – כמשמע העברי.

נגזרותעריכה

פתגמים וביטוייםעריכה

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

  • אנגלית: turn‏‏‏‏, recline‏‏‏‏ (6)

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ולדעת יהודה גור: הפנה לצד אחר, לצד לא נכון ("מילון עברי", יהודה גור, מהדורה שנייה, תש"ו).
השורש סבב א

השורש ס־ב־ב א הוא שורש מגזרת ע"ע.

נטיות הפעליםעריכה

ס־ב־ב א עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל סַב סַב יִסֹּב או יָסֹב סֹב לָסֹב
נִפְעַל נָסַב נָסָב יִסַּב הִסֵּב לְהִסֵּב או לְהִסַּב
הִפְעִיל הֵסֵב מֵסֵב יָסֵב הָסֵב לְהָסֵב או לְהַסֵּב
הֻפְעַל הוּסַב מוּסָב יוּסַב -אין- -אין-
פִּעֵל סוֹבֵב מְסוֹבֵב יְסוֹבֵב סוֹבֵב לְסוֹבֵב
פֻּעַל סוֹבַב מְסוֹבָב יְסוֹבַב -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִסְתּוֹבֵב מִסְתּוֹבֵב יִסְתּוֹבֵב הִסְתּוֹבֵב לְהִסְתּוֹבֵב

הערותעריכה

  • בבניין נפעל, בזמן עתיד מדבר, א' של אית"ן מנוקדת בסגול או בחיריק: אֶסַּב או אִסַּב.
  • המטה בבניין נפעל לפי נָסֹב-שוגה.
  • שם הפועל בבניין נפעל– לְהִסֵּב או לְהִסַּב או לְהִסֹּב.
  • בבניין הפעיל, בצורות העתיד, הציווי והמקור, מותרת גם הנטייה כבמקורות- בהידגש הסמ"ך ובה"א פתוחה, דהיינו: אַסֵּב, תַּסֵּבִּי; הַסֵּבּוּ הַסֵּב; לְהַסֵּב וכיוצא באלה.
  • בבניין הופעל, בכל הצורות ובכל הזמנים, מותרת הנטייה בהידגש הסמ"ך ובה"א מקובצת, דהיינו: הֻסַּב, הֻסַּבּוּ; מֻסַּבָּה; תֻּסַּבֶּינָה, אֻסַּב וכיוצא באלה.
  • בצורת הנוכחות והנסתרות בעתיד ובציווי של פועלי ע"ע: פה"פ יכולה להינקד בקיבוץ ואחריה (עה"פ) בסגול, או בחולם ואחריה (עה"פ) שוואית; תְּסֻבֶּינָה או תָּסֹבְנָה, סֻבֶּינָה או סֹבְנָה וכו'...
  • בזמן הֶעתיד השורש ס-ב-ב ניטה בבניין פעל גם על דרך החיריק והדגש; יִסְּבוּ (על דרך "יִקְּדוּ" שבמקרא), תִּסֹּב, אֶסֹּב, נִסֹּב וכולי.

(כללי האקדמיה בנטיית הפועל, גזרות עו"י וע"ע )