הסב
הֵסֵבעריכה
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | הסב |
| שורש וגזרה | ס־ב־ב, גזרת הכפולים |
| בניין | הִפְעִיל |
- לשון המקרא הִפְנָה אֶת דַּרְכּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי מִסָּבִיב לְ־, גָּרַם לַהֲלִיכָה בְּהַקָּפָה.
- בהשאלה מן (1): נָע בְּהַקָּפָה.
- ”הָאֲדָמָה [...] לֹא הִסְפִּיקָה בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן הַזֶּה לְהָסֵב אֶת הַשֶּׁמֶשׁ אֲפִלּוּ שְׁתֵּי פְּעָמִים...“ (מכאן ומכאן, מאת י"ח ברנר, בפרויקט בן יהודה)
- עברית חדשה [בנקאות] הֶעֱבִיר הַבַּעֲלוּת (עַל שְׁטָר, כְּתַב הִתְחַיְּבוּת וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה) לְאַחֵר עַל יְדֵי חֲתִימָה.
- מנהל הבנק הורה לכל הכספרים לְהָסֵב השטרות המופקדים או המועברים לידיהם.
- לאחר שקנה רכב חדש, ניגש אברהם לסניף הדואר ועמו המוכר כדי לְהָסֵב את כתבי רישיונות הרכב.
- לשון המקרא שִׁנָּה אֶת הַשֵּׁם.
- ”וַיַּמְלֵךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת מַתַּנְיָה דֹדוֹ תַּחְתָּיו; וַיַּסֵּב אֶת שְׁמוֹ צִדְקִיָּהוּ“ (מלכים ב׳ כד, פסוק יז)
- ”וַיַּמְלֵךְ מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֶת אֶלְיָקִים אָחִיו עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם, וַיַּסֵּב אֶת שְׁמוֹ יְהוֹיָקִים...“ (דברי הימים ב׳ לו, פסוק ד)
- ”...וַיִּשְׁאַל דּוֹן קִישׁוֹט אֶת סַנְשׁוֹ: מָה רָאָה עַתָּה, בַּשָּׁעָה הַזֹּאת, כִּי הֵסֵב לוֹ שֵׁם חָדָשׁ...“ (דון קישוט, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- בהשאלה מן (4): שִׁנָּה וְהֶחֱלִיף לְדָבָר אַחֵר.
- לאחר ששנים רבות נסעו רכבות על קיטור, הֵסֵבּוּ בשנים האחרונות את אופי נסיעתן לחשמלי.
- נִתְיַשֵּׁב בְּנַחַת, עפ"ר לְמַטְּרַת סְעוּדָה.
- ”וּמֵסֵב עִמּוֹ עַל הַמִּטָּה, וְאוֹכֵל עִמּוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן, אֲבָל לֹא מִן הַתַּמְחוּי, אֲבָל אוֹכֵל הוּא עִמּוֹ מִן הַתַּמְחוּי הַחוֹזֵר.“ (משנה, מסכת נדרים – פרק ד, משנה ד)
- ”וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ, כָּל הָעָם מְסֻבִּין עַל הָאָרֶץ וְהוּא מֵסֵב עַל הַסַּפְסָל.“ (משנה, מסכת סנהדרין – פרק ב, משנה ב)
- ”וְכוֹתֵב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִשְׁמוֹ – יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה, מוֹצִיאָהּ עִמּוֹ; נִכְנָס, מַכְנִיסָהּ עִמּוֹ; יוֹשֵׁב בַּדִּין, הִיא עִמּוֹ; מֵסֵב, הִיא כְנֶגְדּוֹ.“ (משנה, מסכת סנהדרין – פרק ב, משנה ד)
- ”וַאֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּסֵב; וְלֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבָּעָה כוֹסוֹת שֶׁל יַיִן, וַאֲפִלּוּ מִן הַתַּמְחוּי.“ (משנה, מסכת פסחים – פרק י, משנה א)
- "בשבת- מֵסֵב ואוכל בשר, ושותה יין, ומזמן, ומברך, ומברכין עליו, ומזמנין עליו" (משנה תורה להרמב"ם, ספר שופטים, הלכות אבל, פרק ז')
- ”...וכן אורחין שהיו מְסֻבִּין ואוכלין והותירו פרוסות...“ (תוספתא, מסכת דמאי – פרק ה, הלכה י)
- לשון המקרא הֵסִיר מִן־ (גַּם בְּהַשְׁאָלָה).
- ”עֲנֵנִי יְהוָה, עֲנֵנִי, וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה יְהוָה הָאֱלֹהִים; וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם...“ (מלכים א׳ יח, פסוק לז)
- ”הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי, שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי...“ (שיר השירים ו, פסוק ה)
- גָּרַם לְ־, הִוָּה סִבָּה לְ־.
- ”אַתָּה וְחרבונא הֲסִבּוֹתֶם נֶזֶק גָּדוֹל לִי וּלְלִילִית...“ (מסתרי פאריז – כרך ראשון, מאת קלמן שולמן, בפרויקט בן יהודה)
- "...נִכְנְסוּ הַיְצוּרִים הַקְּטַנִּים, מוֹלִידֵי הַשַּׁחֶפֶת, אֶל תּוֹךְ הַקְּרָבַיִם וְיָסֵבּוּ בָּהֶם אֶת הַשִּׁלְשׁוּל" "שומר הבריאות", עמ' 41, ישראל פרנקל
- "הֵן לֹא הֵסֵבּוּ הַיְהוּדִים להתוגרים רָעָה..." "שנאת עולם לעם עולם", עמ' 32, נחום סוקולוב
- ”...הַזְּכוּת [...] לְהָסֵב מַכְאוֹבוֹת וְיִסּוּרִים לְנַפְשוֹתֵינוּ...“ (הצלב, מאת אורי ניסן גנסין, בפרויקט בן יהודה)
- ”הַאֻמְנָם רוֹאֶה אָנוֹכִי כִּי אִלָּחֵץ עַתָּה לָצֵאת מִבֵּית חוֹתְנִי לְבַל אָסֵב לוֹ נֶזֶק...“ (חטאות נעורים, מאת משה לייב ליליינבלום, בפרויקט בן יהודה)
- לשון המקרא מָסַר מִיָּד אֶחָד לְיָדוֹ שֶׁל אַחֵר (בְּעִקָּר בְּאֹפֶן מָפְשָׁט).
- ”וְלֹא דָרַשׁ בַּיהוָה, וַיְמִיתֵהוּ; וַיַּסֵּב אֶת הַמְּלוּכָה לְדָוִיד בֶּן-יִשָׁי“ (דברי הימים א׳ י, פסוק יד)
- ”וְאֵלֶּה מִסְפְּרֵי רָאשֵׁי הֶחָלוּץ לַצָּבָא בָּאוּ עַל דָּוִיד חֶבְרוֹנָה: לְהָסֵב מַלְכוּת שָׁאוּל אֵלָיו...“ (דברי הימים א׳ יב, פסוק כד)
- "...העביר קסאנדר את כוס המוות כאשר דמה פוליפרכון לְהָסֵב את הַמְּלוּכָה אליו..." "תולדות בני האדם", עמ' 92, מרדכי אהרן גינצבורג
- הִטָּה וְהִפְנָה לְצַד־ [1].
- ”וַיִּקְרְאוּ אֶל בְּנֵי דָן, וַיַּסֵּבּוּ פְּנֵיהֶם...“ (שופטים יח, פסוק כג)
- ”...וַיִּזְעֲקוּ הָעֶקְרֹנִים לֵאמֹר הֵסַבּוּ אֵלַי אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לַהֲמִיתֵנִי וְאֶת עַמִּי“ (שמואל א׳ ה, פסוק י)
- ”וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו אֶל הַקִּיר...“ (מלכים ב׳ כ, פסוק ב)
- ”וַהֲסִבּוֹתִי פָנַי מֵהֶם, וְחִלְּלוּ אֶת צְפוּנִי...“ (יחזקאל ז, פסוק כב)
- "...הַשְּׁפָחוֹת [...] מַשְׁגִּיחוֹת גַּם עַל חִנּוּך בְּנֵיהֶן וְיוֹמָם וְלֵילוֹת לֹא תַּסֵּבְנָה מֵהֶם עֵינֵיהֶן" "שבילי עולם", חלק א', שמשון בלוך
- עברית חדשה בהשאלה מן (10): מָשַׁךְ אֵלָיו וְעוֹרֵר עִנְיָן.
- "...גָּלוּי וְיָדוּעַ עַתָּה לְכָל סוֹפֵר פּוֹלָנִי שֶׁבִּכְדֵי לְהָסֵב אֵלָיו אֶת דַּעַת הַקָּהָל [...] אֵין צֹרֶךְ בְּכָל אֵלֶּה "הספרות הפולנית בערב ימי המלחמה", עמ' 6, יוסף חיים ברנר
- ”...תְּעִיָּתוֹ הַבִּלְתִּי מְצוּיָה בָּרְחוֹבוֹת מְסִבָּה עָלֶיהָ אֶת תְּשׂוּמֶת הַלֵּב“ (בבואתם של עולי ציון בספרותנו, מאת יוסף חיים ברנר, בפרויקט בן יהודה)
גיזרוןעריכה
- השורש ס־ב־ב הוא אחד השורשים הנפוצים ביותר בגזרת הכפולים מימי התנ"ך ועד לימינו. כמו כן מקבילות לשורש העברי ניתן למצוא גם בערבית: سبَّبَ (סַבַּّבַּ) – גרם לדבר, היה סיבה ועילה ל־ (כמו בעברית); تَسْبِب (תַּסְבִּיבּ) – הנמקה, ביסוס , באכדית: šibbu – אבנט (שהיא סובבת את המותניים), בארמית: סוֹבְבָא – אֵזור, ובאוגריתית: סבב – כמשמע העברי.
נגזרותעריכה
פתגמים וביטוייםעריכה
מילים נרדפותעריכה
תרגוםעריכה
ראו גםעריכה
הערות שולייםעריכה
- ↑ ולדעת יהודה גור: הפנה לצד אחר, לצד לא נכון ("מילון עברי", יהודה גור, מהדורה שנייה, תש"ו).
| השורש סבב א | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|