שם

שֵׁםעריכה

לשון המקרא מילה או צמד מילים המתארים חפץ או חי ומשמשים לזיהוי.
- ”וַיִּקַּח-לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה“ (בראשית ד, פסוק יט))
- מה השם של ההר הזה?
- שאל המראיין את המרואיין: "מה שמך?"
בהשאלה: יוקרתו של האדם בעיני הבריות.
- ”נִבְחָר שֵׁם מֵעֹשֶׁר רָב מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵן טוֹב“ (משלי כב, פסוק א)
- ”טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ“ (קהלת ז, פסוק א)
אחד מבני נח
- ”וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ“ (בראשית ט, פסוק כו)

מפרוטושמית: Semu.

ערך בוויקיפדיה: שם

בַּמָּקוֹם הַהוּא.
- ”עַל-כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם“ (בראשית גא, פסוק לא)
- ”וישם שם את האדם אשר יצר“ (בראשית ב, פסוק ח)
לשון ימי הביניים בְּנִמְצָא, בִּמְצִיאוּת.
- יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון ממציא לכל הנמצאים רמב"ם פתיחת הי"ד החזקה

2. לשון ימי הביניים כחילוף למילה ערבית המורה על קיום.

לשון המקרא הניח חפץ במקום שרוצה שיהיה בו ובהשאלה: בחפצים מופשטים
- ”וישם שם את האדם אשר יצר“ (בראשית ב, פסוק ח)
- ”שים נא ידך תחת ירכי“ (בראשית כד, פסוק ב)
- ”וזאת התורה אשר שם משה“ (ד מד, [[s:קטגוריה:ד מד {{{4}}}|פסוק {{{4}}}]])
- ”שם בסל שם בפרור“ (שופטים ו, פסוק יט)

3: למילה 'שם' מתוך הצירוף - 'שם-פעמיו' יש 'נוכחות' סמנטית,וצורנית גם במצרית-קדומה: 'שְׁמִי' (šmi̯) בהוראת הלך ,משך (למסלול מסוים). להלן אחד מן ההרוגליפים: (שְׁמְ) + (אֵ)

השורש שׂ־י־ם הוא שורש מגזרת נע"ו/י.

המטה בבניין קל לפי עה"פ ו' ולא י' איננו שוגה, שכן בשורש זה נכונות שתי הצורות; לָשׂוּם או לָשִׂים, יָשׂוּם או יָשִׂים, תָּשֵמְנָה או תָּשֹׂמְנָה וכו'...