הניח
הֵנִיחַ גם הִנִּיחַ
עריכהניתוח דקדוקי – פועל | |
---|---|
כתיב מלא | הניח |
שורש וגזרה | נ־ו־ח |
בניין | הִפְעִיל |
- לשון המקרא הביא את הדבר אל מקומו. העמיד דבר במקומו.
- ”וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ; וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח יהוה אֱלֹהֶיךָ.“ (דברים כו, פסוק ד)
- ”הָיְתָה עָלַי יַד־יהוה, וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יהוה; וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה, וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת.“ (יחזקאל לז, פסוק א)
- ”בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְקַנֵּחַ יָדָיו בַּמַּפָּה וּמַנִּיחָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עַל הַכֶּסֶת.“ (משנה, מסכת ברכות – פרק ח, משנה ג)
- לשון המקרא השאיר חפץ במקומו ועזבו שם.
- ”וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו, בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל; לֹא־יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד־בֹּקֶר.“ (ויקרא ז, פסוק טו)
- ”וְשָׂנֵאתִי אֲנִי אֶת־כָּל־עֲמָלִי, שֶׁאֲנִי עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; שֶׁאַנִּיחֶנּוּ לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָי.“ (קהלת ב, פסוק יח)
- ”הַמַּנִּיחַ אֶת בֵּיתוֹ וְהָלַךְ לִשְׁבּוֹת בְּעִיר אַחֶרֶת, אֶחָד נָכְרִי וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי זֶה אוֹסֵר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.“ (משנה, מסכת עירובין – פרק ח, משנה ה)
- ”מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ אִשָּׁה וּבַעַל חוֹב וְיוֹרְשִׁין...“ (משנה, מסכת כתובות – פרק ט, משנה ב)
- לשון המקרא הביא לרגיעה; הקל מעמסה; הפסיק קושי.
- ”...וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל־אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב, וִישַׁבְתֶּם־בֶּטַח.“ (דברים יב, פסוק י)
- ”וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם־אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד [...] וְאֶת־דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין־שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם.“ (אסתר ג, פסוק ח)
- המורה התחננה: "הניחי לה, הניחי לה", זה לא עזר, עד שהמנהל הגיע ורק אז הניחה לחתולה המסכנה.
- לשון המקרא [עממי] אפשר עשיה; לא מנע.
- ”מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד, אִם־מְעַט וְאִם־הַרְבֵּה יֹאכֵל; וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן.“ (קהלת ה, פסוק יא)
- ”הַכֹּל כְּשֵׁרִין לְהוֹלִיכוֹ, אֶלָּא שֶׁעָשׂוּ הַכֹּהֲנִים (גְּדוֹלִים) קֶבַע וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִין אֶת יִשְׂרָאֵל לְהוֹלִיכוֹ.“ (משנה, מסכת יומא – פרק ו, משנה ג)
- בהגיעו למחסום המשטרה הציג תעודת חבר "אחוות הקומקום" ומייד הניחו לו לעבור.
- לשון ימי הביניים [לוגיקה] העמיד טיעון יסודי, המשמש כבסיס להמשך הטיעונים; סבר כדבר פשוט.
- השודדים ראו אור דולק והניחו שבני הבית נמצאים.
גיזרון
עריכה- שתי הצורות החלופיות קיימות במקרא, ויש המחלקים ביניהם[1], אך שתי הצורות החלופיות כשרות בכל המשמעים[2].
צירופים
עריכה- מניח את הדעת
- הניח לפתחו
- הניח מעותיו על קרן הצבי
- הניח כל הביצים בסל אחד
- מזה ומזה אל תנח ידך
- הניח את המפתחות
נגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכה- שָׂם (1,2)
- עזב (2,3)
- אִפְשֵׁר (4)
- יָצָא מִנְּקֻדַּת הַנָחָה(5)
ניגודים
עריכהתרגום
עריכה
השורש נוח | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
הערות שוליים
עריכה- ↑ בספרות ההלכה נעשתה אבחנה כדלהלן, בברכת הנחת תפילין יש לומר לְהָניח (שזה המשמעות 1) ולא לְהַנִּיח(שזה המשמעות 2) וכן מנהג האשכנזים להקפיד, אך דיעה זו אינה מוסכמת.
- ↑ ישיבה רי"ט, באתר האקדמיה ללשון העברית, שגיאה: זמן שגוי