Filenew.png יש להוסיף לדף זה את הערכים: לֶקַח, לֻקַּח.

לָקַחעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא לקח
שורש וגזרה ל־ק־ח
בניין פָּעַל (קַל)
  1. העביר דבר־מה לרשות עצמו, לתחומו או לאחריותו; תפס ואחז בידיו.
    • הוא הושיט לה את מחזיק המפתחות והיא לקחה אותו.
    • "המפריש תודתו ואבדה והפריש מעות תחתיה ולא הספיק לִקַּח בהן תודה עד שנמצאת תודה" (תוספתא, סדר קודשים, מסכת מנחות, פרק ח', י"ב)
    • ”אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם“ (בראשית יד, פסוק כג)
  2. בלשון הדיבור הסתיים לאחר שנמשך פרק זמן מסוים; (לקח לו) סיים פעולה שנמשכה פרק זמן מסוים.
    • אני מעריכה שהנסיעה לעיר תיקח שעתיים.
    • "פוגי החליף בספרייה ספר. בספר יש שלוש מאות עמודים. נשאלת השאלה: כמה זמן לוקח לפוגי לגמור הספר?" (מתוך "סיפורי פוגי", להקת כוורת).
  3. בלשון הדיבור (בצירופים: לקח בקלות/ ברצינות/ בפרופורציות/ קשה/ ללב) הושפע או הגיב באופן מסוים לאירוע משמעותי מבחינה רגשית.
    • יהושע לקח קשה את הציון הנמוך שקיבל בבחינה.
  4. [סלנג] ניצח במשחק או בתחרות; התעלה על מתחריו.
    • "מנצ'סטר לוקחת את צ'לסי כנסו!" (כותרת תגובית).
  5. לשון המקרא נשא אישה.
    • ”וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֵשֶׁת אָחִיו-נִדָּה הִוא; עֶרְוַת אָחִיו גִּלָּה, עֲרִירִים יִהְיוּ“ (ויקרא כ, פסוק כא)
    • ”וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ“ (בראשית ו, פסוק ב)
  6. צרך תרופה או סם.
    • אין לקחת את התרופה ללא מרשם רופא.
    • "מה עובר עליך? תגיד את האמת, לקחת איזה משהו?".

צירופיםעריכה

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה

  • אנגלית: take‏‏‏‏
  • גרמנית: nehmen‏‏‏‏

ראו גםעריכה


השורש לקח

השורש ל־ק־ח הוא שורש בודד, שאין שני לו בשפה העברית.

נטיות הפעליםעריכה

ל־ק־ח עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל לָקַח לוֹקֵחַ, לָקוּחַ יִקַּח קַח לָקַחַת או לִקַּח
נִפְעַל נִלְקַח או נִקַּח נִלְקָח או נִקָּח יִלָּקַח הִלָּקַח לְהִלָּקַח
הִפְעִיל
הֻפְעַל -אין -אין- יֻקַּח -אין- -אין-
פִּעֵל
פֻּעַל לֻקַּח מְלֻקָּח יְלֻקַּח -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְלַקֵּחַ מִתְלַקֵּחַ יִתְלַקַּח הִתְלַקֵּחַ לְהִתְלַקֵּחַ

הערותעריכה

  • יש המפרידים פועל חריג זה מכל גזרה אחרת שהיא, ומשייכים אותו לגזרה נפרדת משלו הקרויה: גזרת חסרי פה"פ למ"ד, ויש המזהים אותו עם גזרת חפ"נ.
  • במקרא השורש ניטה גם בבניין הסביל של בניין קל, בניין "פֻּעַל" (בלא דגש תבניתי בעה"פ): ” וַיֹּאמֶר הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה זֹּאת“ (בראשית ב, פסוק כג)