הִתְלַקַּח (גם: הִתְלַקֵּחַ) עריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא התלקח
שורש וגזרה ל־ק־ח
בניין התפעל


  1. הִתְלַהֵט, הִתְגַּבֵּר וְעָלָה בְּעָצְמָתוֹ (אֵשׁ, לֶהָבָה וְכַדּוֹמֶה).
    • ”וַיְהִי בָרָד, וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד...“ (שמות ט, פסוק כד)
    • ” וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן, עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב...“ (יחזקאל א, פסוק ד)

גיזרון עריכה

  • במקרא הפועל בא תמיד במופע עם "אש", והמשמעות היא: האש נאחזה בעצמה (השוו לקח), באה לכדי ישות.[1] החל מהמאה ה-19 הפועל משמש גם בהוראת: שהאש נאחזה בו, שהחל לבעור, ולכן מוסב לעיתים על החומר המתלקח ולא האש.

נגזרות עריכה

מילים נרדפות עריכה

ניגודים עריכה

ראו גם עריכה


השורש לקח

השורש ל־ק־ח הוא שורש בודד, שאין שני לו בשפה העברית.

נטיות הפעלים עריכה

ל־ק־ח עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל לָקַח לוֹקֵחַ, לָקוּחַ יִקַּח קַח לָקַחַת או לִקַּח
נִפְעַל נִלְקַח או נִקַּח נִלְקָח או נִקָּח יִלָּקַח הִלָּקַח לְהִלָּקַח
הִפְעִיל הִקִּיחַ מַקִּיחַ יַקִּיחַ
הֻפְעַל -אין- -אין- יֻקַּח -אין- -אין-
פִּעֵל
פֻּעַל לֻקַּח מְלֻקָּח יְלֻקַּח -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְלַקֵּחַ מִתְלַקֵּחַ יִתְלַקַּח הִתְלַקֵּחַ לְהִתְלַקֵּחַ

הערות עריכה

  • יש המפרידים פועל חריג זה מכל גזרה אחרת שהיא, ומשייכים אותו לגזרה נפרדת משלו הקרויה: גזרת חסרי פה"פ למ"ד, ויש המזהים אותו עם גזרת חפ"נ.
  • במקרא השורש ניטה גם בבניין הסביל של בניין קל, בניין "פֻּעַל" (בלא דגש תבניתי בעה"פ): ” וַיֹּאמֶר הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה זֹּאת“ (בראשית ב, פסוק כג)
  1. לקסיקון BDB, לקח.