- העביר לרשותו את אשר ניתן לו.
- ”גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל?“ (איוב ב, פסוק י)
- ”...וַיְקַבְּלֵם דָּוִיד וַיִּתְּנֵם בְּרָאשֵׁי הַגְּדוּד.“ (דברי הימים א׳ יב, פסוק יט)
- ”שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן קִבְּלוּ מֵהֶם; שְׁמַעְיָה אוֹמֵר: אֱהוֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת, וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת.“ (משנה, מסכת אבות – פרק א, משנה י)
- הסכים, התחיב לעשות כפי שהוטל עליו.
- ”קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲבוֹר לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה.“ (אסתר ט, פסוק כז)
- לשון חז"ל היה מול הבא, בא אל מול, בא לקראת.
- לשון חז"ל השורש ארמי ק־ב־ל שמשמעו מול. קיים במקרא במילה מקביל.
- מקבילה בערבית: השורש قبل (קבל) במשמעות דומה.
- התלונן, סיפר על סבלו או על כאבו.
- לשון חז"ל. מארמית צעק זעק. הצירוף הארמי "קבלין קדמי" שימש בהוראת: צועקים אלי מן האדמה, כמו אוקלוס: ”וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה“ (בראשית ד, פסוק י) = ”וַאֲמַר מָה עֲבָדְתָּא קַל דַּם זְרַעֲיַן דַּעֲתִידִין לְמִפַּק מִן אָחוּךְ קַבְלִין קֳדָמַי מִן אַרְעָא“ (אונקלוס על בראשית ד – פסוק י). תיבת קבל בלשון רבוי בצורה:"קבלן" בהוראת "התלונֵנו", מצויה בפפירוס הארמי מפדובה המיוחס ליהודים היושבים ביב [1].
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | קבל |
| הגייה* | koval |
| חלק דיבר | מלת יחס |
| מין | |
| שורש | ק־ב־ל ב |
| דרך תצורה | משקל קָטָל |
| נטיות | |
- אל מול, לפני.
- ”וַיִּקְשֹׁר עָלָיו שַׁלֻּם בֶּן יָבֵשׁ וַיַּכֵּהוּ קָבָל עָם וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו.“ (מלכים ב׳ טו, פסוק י)
- בארמית קבל הוא מול וגם לעומת במובן של באותו זמן.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | קובל |
| הגייה* | kovel |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ק־ב־ל |
| דרך תצורה | משקל קֹטֶל |
| נטיות | |
קובל מודרני
- לשון המקרא כלי מצור המשמש לנגח את החומה.
- ”וּמְחִי קָבָלֹּו יִתֵּן בְּחֹֽמֹותָיִךְ וּמִגְדְּלֹתַיִךְ יִתֹּץ בְּחַרְבֹותָיו.“ (יחזקאל כו, פסוק ט)
- המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל.
- ↑ יוסף נוה/כתובות ארמיות קדומות (1960-1964) לשונינו ניסן תשכ"ה
