|
השורש ר־כ־ב הוא שורש מגזרת השלמים.
| ר־כ־ב |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
| קַל |
רָכַב |
רוֹכֵב
(ב׳ פעוּל: רָכוּב) |
יִרְכַּב |
רְכַב |
לִרְכֹּב |
| נִפְעַל |
נִרְכַּב |
נִרְכָּב |
יֵרָכֵב |
הֵרָכֵב |
לְהֵרָכֵב |
| הִפְעִיל |
הִרְכִּיב |
מַרְכִּיב |
יַרְכִּיב |
הַרְכֵּב |
לְהַרְכִּיב |
| הֻפְעַל |
הֻרְכַּב |
מֻרְכָּב |
יֻרְכַּב |
-אין- |
-אין- |
| פִּעֵל |
רִכֵּב |
מְרַכֵּב |
יְרַכֵּב |
רַכֵּב |
לְרַכֵּב |
| פֻּעַל |
רֻכַּב |
מְרֻכָּב |
יְרֻכַּב |
-אין- |
-אין- |
| הִתְפַּעֵל |
הִתְרַכֵּב |
מִתְרַכֵּב |
יִתְרַכֵּב |
הִתְרַכֵּב |
לְהִתְרַכֵּב |
- בבניין קל, בשם הפועל, ההוגה "לִרְכַּב"- שוגה.
- בבניין קל, בזמן הֶעתיד, ההטייה בחולם בעה"פ מותרת, למשל: אֶרְכֹּב, תִּרְכֹּבְנָה, נִרְכֹּב וכו'.
|
