דָּחָהעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא דחה
שורש וגזרה ד־ח־י/ה פ"י
בניין פָּעַל (קַל)
  1. הפעיל כוח על גוף והרחיקו ובהשאלה: פָּסַל, סרב לקבל משהו או מישהו.
    • ”יִהְיוּ כְּמֹץ לִפְנֵי-רוּחַ וּמַלְאַךְ יְהוָה דּוֹחֶה.“ (תהלים לה, פסוק ה)
    • ”שָׁמְרֵנִי יְהוָה מִידֵי רָשָׁע מֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי אֲשֶׁר חָשְׁבוּ לִדְחוֹת פְּעָמָי.“ (תהלים קמ, פסוק ה)
    • דחיתי את הצעת העבודה שקיבלתי.
  2. בהשאלה: העביר למועד מאוחר יותר מן המועד המתוכנן.
    • ”אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַהֲלֹא דִין הוּא, מָה אִם שְׁחִיטָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם מְלָאכָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, אֵלּוּ שֶׁהֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת לֹא יִדְחוּ אֶת הַשַּׁבָּת.“ (משנה, מסכת פסחיםפרק ח, משנה ב)
    • הוחלט לדחות את התחרות בגלל מזג האוויר הצפוי.
    • אתה מוכרח ללמוד לדחות סיפוקים
  3. בהשאלה (1): עורר תחושת קבס.
    • האוכל שהוגש במסעדה היה דוחה ולא עורר את התאבון.

גיזרוןעריכה

  • מקור הפועל במקרא. קרוב אל דחף. גם להדיח ונדח.
  • מצרית-קדומה: dḫ, להשליך, להפיל; אידיאוגרמה של אדם-נופל:
    d
    x
    A15

צירופיםעריכה

נגזרותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגום משמעות 1עריכה

תרגום משמעות 2עריכה

ראו גםעריכה

השורש דחה

השורש ד־ח־ה הוא שורש מגזרת נל"י/ה.

נטיות הפעליםעריכה

ד־ח־ה עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל דָּחָה דּוֹחֶה

(ב׳ פעוּל: דָּחוּי)

יִדְחֶה דְּחֵה לְדְחוֹת
נִפְעַל נִדְחָה נִדְחֶה יִדָּחֶה הִדָּחֶה לְהִדָּחוֹת
הִפְעִיל -אין-
הֻפְעַל -אין- -אין- -אין-
פִּעֵל דִּחָה מְדַּחֶה יְדַּחֶה דַּחֵה לְדַחוֹת
פֻּעַל דֻּחָה -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין-