משך

יש להוסיף לדף זה את הערך: מִשֵּׁךְ.

מֶשֶׁךְ א

ארך זמן, תקופה; פרק הזמן העובר מתחילתו ועד סופו של מאורע כלשהו.
- ”בכל משך המחזה לא יחדל השאון...מאיר ושׂרה מתאפקים בכל משך הספּור ומדברים בלחש.“ (בנים, מאת י"ל פרץ, בפרויקט בן יהודה)
בנו השישי של יפת בן נח.
- ”בְּנֵי יֶפֶת--גֹּמֶר וּמָגוֹג, וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל; וּמֶשֶׁךְ, וְתִירָס.“ (בראשית י, פסוק ב)

מן מ-ש-ך (אוגריתית: משכ; ארמית: מְשַׁךְ; ערבית: מַשַׁכַּ). בארמית גם: אַרְכָא. ראו גם: 'משחה' (ב')

ערך בוויקיפדיה: משך

לשון המקרא שַׂק מעור.
- "הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע, בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו." (תהלים קכו ו)

מופיע במקרא רק בצירוף "משך הזרע" (תהלים קכו ו).
מלשון קדם-שמית: mašk, עור; אכדית: mašk; פרסית-עתיקה: מַשׁכּא 𐎶𐏁𐎣𐎠, נאד לנוזלים מעור פרה (השוו משקה); ארמית-יהודית: מַשְׁכָּא.
בלשון מצרית קדומה בהוראת עור, עור בע"ח, בהגיית: מֶסקַה. להלן הירוגליף mskꜣ בתוספת אידאוגרמה (מימין) המגדירה 'עור פרה'(מימין).

(יש לשכתב פירוש זה): הסיט או הדיח לעברו; הוציא או שחרר הדבר לשימושו וצרכיו.
- ”מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחֹקְקִים וּמִזְּבוּלֻן מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט סֹפֵר.“ (שופטים ה, פסוק יד)
- ”וְאִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ וַיַּכֶּה אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן [...]“ (מלכים א׳ כב, פסוק לד)
- ”וּמָשַׁךְ אַבִּירִים בְּכֹחוֹ, יָקוּם וְלֹא יַאֲמִין בַּחַיִּין.“ (איוב כד, פסוק כב)
- משכתי כסף מזומן לקראת היציאה לטיול בדרום הארץ.
מָשַׁךְ (סקריה של מפרש רוחבי): עברית חדשה (ימאות) בספינות בעלות מפרשים רוחביים: סובב אופקית את הסקריה כדי להביא את המפרש לזווית הרצויה ביחס לרוח. כיוון את הסקריה באמצעות המושכות.

השוו לארמית: מְשַׁך, מַשְׁכָּא; לגעז: መሰከ፡; לערבית: مَسَكَ (לאחוז); לאכדית: mašku.‏^[1]

האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הימאות (תש"ל), 1970: מִשֵּׁךְ (בניין פיעל). האקדמיה החייתה או חידשה את הפועל "מישך" כנראה כדי להבחין בין 'מָשַׁךְ בְּמוֹשְׁכוֹת' המפרש (to brace) לבין 'מָשַׁךְ' "סתם" (to haule).

סובב סקריה של מפרש רוחבי

ערך בוויקיפדיה: Yard (sailing)

ערך בוויקיפדיה: Brace (sailing)