שמאי
שַׁמַּאי עריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | שמאי |
| הגייה* | shamay |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | שׁ־ו־ם |
| דרך תצורה | משקל קַטָּל |
| נטיות | ר׳ שַׁמָּאִים; נ׳ שַׁמָּאִית, נ"ר שַׁמָּאִיוׁת; שַׁמַּאי־, ר׳ שַׁמָּאֵי־ |
- לשון ימי הביניים אדם שמקצועו להעריך שׁוֹוְיים (לָשׁוּם) של דברים (כגון בתים, כלי רכב, סחורות, וכו') או של נזק לדברים.
- "'האיגוד הישראלי של שמאים בוחנים, הוקם בשנת 1950 על ידי קבוצת שמאים, ברובם יוצאי אירופה, שעסקו במקצוע השמאות בארצות מוצאם, ומיעוטם תושבי הארץ." ("אודות האיגוד", באתר איגוד שמאי הביטוח בישראל)
- "המתחזה לשמאי מקרקעין או המשתמש בתואר שמאי מקרקעין או בכינוי דומה העשוי ליצור רושם שהוא שמאי מקרקעין, והוא אינו שמאי מקרקעין, דינו - מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין" (חוק שמאי מקרקעין תשס"א-2001, סעיף 13(ג))
- ואם לאו שימכרנו יקח ג' שמאים וישומו המשכון כמה הוא שוה לימכר בשוק וימכרנו באותה שומא (טור חושן משפט עג)
- לשון חז"ל שם פרטי לזכר.
גיזרון עריכה
- הפועל שָׁם. על־אף שהמילה נובעת מהשורש שׁ־ו־ם, מגזרת נחי ע"ו, היא בנויה כאילו הייתה מגזרת נחי ל"ה.
צירופים עריכה
נגזרות עריכה
תרגום עריכה
|
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
 ערך בוויקיפדיה: שמאי (מקצוע) |