בלשון מגילות קומראן מופיעה המילה (מסרתם) בכתב חסר ובסמיכות בכינוי נצמד בצורת "מְסָרוּתָם" "...במבוא מועדים חדש יחד את תקופתם יחד עם מסרותם זה לזה" (סרך היחד, י' 3-4) (בנוסח המסורה תחת המילה "מסרותם" מופיעה המילה "קַדמָתָה") והעיר על כך פרופ' משה בר-אשר במאמרו "הדקדוק ומן המילון בקטע מגילה מקומראן" כי במקרה זה "מסרותו, טעמו מסירתם", ופרופ' יעקב שלום ליכט הוסיף כי מדובר בימי סוף המועדים בישראל בהם עונה מוסרת שלטונה לעונה אחרת, הווה אומר: מסרותם בהוראת "סיומה של כל עונה חקלאית". חוקרים קבעו שהרקע למעבר הגיית סופיות של שֶמות שהברתם : -ָת אל← -ֹת מקורה במאות שנים של השפעה ארמית על העברית ומופיעה בלהג התנאים, במקרא-בספר יחזקאל,לשון חכמים, באונקולוס ,תרגום יונתן לנביאים, בלהג קומראן כמו גם בארמית-המצרית.