פתיחת התפריט הראשי

סב

(הופנה מהדף סבב)

סַבעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא סב
שורש וגזרה ס־ב־ב א, גזרת הכפולים
בניין פָּעַל (קַל)


  1. נָע בִּתְנוּעוֹת מַעְגָּלִיּוֹת.
  2. לשון המקרא הִקִּיף.
    • ”וְהָעַמּוּדִים, שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמָּה קוֹמַת הָעַמֻּד הָאֶחָד, וְחוּט שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה יְסֻבֶּנּוּ...“ (ירמיהו נב, פסוק כא)
    • ”רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה“ (דברים ב, פסוק ג')
    • ”וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם, עִבְרוּ וְסֹבּוּ אֶת הָעִיר...“ (יהושוע ו, פסוק ז)
  3. לשון המקרא סָר, פָּנָה לְעֵבֶר-.
    • ”וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ; וַיִּסֹּב דָּוִיד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ“ (דברי הימים א׳ טז, פסוק מג)
    • ”וַיִּשְׁלַח רֹכֵב סוּס שֵׁנִי, וַיָּבֹא אֲלֵהֶם, וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ שָׁלוֹם; וַיֹּאמֶר יֵהוּא מַה לְּךָ וּלְשָׁלוֹם, סֹב אֶל אַחֲרָי“ (מלכים ב׳ ט, פסוק יט)
  4. גָּרַם לְ-.
    • ”וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב אֶת-יְהוֹשָׁפָט, וְהֵמָּה אָמְרוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא, וַיָּסֹבּוּ עָלָיו לְהִלָּחֵם...“ (דברי הימים ב׳ יח, פסוק לא)
  5. לשון המקרא חָשַׁב, הָגָה בְּמוֹחוֹ.
    • סַבּוֹתִי אֲנִי וְלִבִּי לָדַעַת וְלָתוּר, וּבַקֵּשׁ חָכְמָה וְחֶשְׁבּוֹן...“ (קהלת ז, פסוק כה)
  6. לשון המקרא שׁוֹטֵט, הָלַךְ אָנֶה וָאָנָה.
    • ”מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, הִכּוּנִי פְצָעוּנִי...“ (שיר השירים ה, פסוק ז)
    • ”שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן-הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה, אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב“ (בראשית ב, פסוק יא)
  7. נִתְיַשֵּׁב לִסְעֹד בַּשֻּׁלְחָן.
    • ”...וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ, כִּי לֹא נָסֹב עַד-בֹּאוֹ פֹה“ (שמואל א׳ טז, פסוק יא)

גיזרוןעריכה

  • מן המקרא.

צירופיםעריכה

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

למשמעות (1):


השורש סבב א

השורש ס־ב־ב א הוא שורש מגזרת ע"ע.

נטיות הפעליםעריכה

ס־ב־ב א עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל סַב סַב יִסֹּב או יָסֹב סֹב לָסֹב
נִפְעַל נָסַב נָסָב יִסַּב הִסֵּב לְהִסֵּב או לְהִסַּב
הִפְעִיל הֵסֵב מֵסֵב יָסֵב הָסֵב לְהָסֵב או לְהַסֵּב
הֻפְעַל הוּסַב מוּסָב יוּסַב -אין- -אין-
פִּעֵל סוֹבֵב מְסוֹבֵב יְסוֹבֵב סוֹבֵב לְסוֹבֵב
פֻּעַל סוֹבַב מְסוֹבָב יְסוֹבַב -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִסְתּוֹבֵב מִסְתּוֹבֵב יִסְתּוֹבֵב הִסְתּוֹבֵב לְהִסְתּוֹבֵב

הערותעריכה

  • בבניין נפעל, בזמן עתיד מדבר, א' של אית"ן מנוקדת בסגול או בחיריק: אֶסַּב או אִסַּב.
  • המטה בבניין נפעל לפי נָסֹב-שוגה.
  • שם הפועל בבניין נפעל– לְהִסֵּב או לְהִסַּב או לְהִסֹּב.
  • בבניין הפעיל, בצורות העתיד, הציווי והמקור, מותרת גם הנטייה כבמקורות- בהידגש הסמ"ך ובה"א פתוחה, דהיינו: אַסֵּב, תַּסֵּבִּי; הַסֵּבּוּ הַסֵּב; לְהַסֵּב וכיוצא באלה.
  • בבניין הופעל, בכל הצורות ובכל הזמנים, מותרת הנטייה בהידגש הסמ"ך ובה"א מקובצת, דהיינו: הֻסַּב, הֻסַּבּוּ; מֻסַּבָּה; תֻּסַּבֶּינָה, אֻסַּב וכיוצא באלה.
  • בצורת הנוכחות והנסתרות בעתיד ובציווי של פועלי ע"ע: פה"פ יכולה להינקד בקיבוץ ואחריה (עה"פ) בסגול, או בחולם ואחריה (עה"פ) שוואית; תְּסֻבֶּינָה או תָּסֹבְנָה, סֻבֶּינָה או סֹבְנָה וכו'...
  • בזמן הֶעתיד השורש ס-ב-ב ניטה בבניין פעל גם על דרך החיריק והדגש; יִסְּבוּ (על דרך "יִקְּדוּ" שבמקרא), תִּסֹּב, אֶסֹּב, נִסֹּב וכולי.

(כללי האקדמיה בנטיית הפועל, גזרות עו"י וע"ע )

ראו גםעריכה

סָבעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא סב
הגייה* Sav
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש שׂ־ו־ב
דרך תצורה
נטיות ר׳ סָבִים; סַב־, ר׳ סָבֵי־
  1. לשון חז"ל אֲבי האב או האֵם.
    • "בשמאלי' מפליג בימיני' רב הונא אמר אהן דמר סב בריך סב בריך אין בו משום הפסק ברכה הב אחוונא לתורייא יש בו משום הפסק ברכה רב הונא אמר הדא שתיתא והדא מורתא שחיקתא אומר עליו שנ"ב רב הונא" (ירושלמי ברכות דף מד א)
    • "עוֹמְדִים, צוֹחֲקִים מִלְּמַעְלָה-גַּם אָב, גַּם אֵם, גַּם סָב. רוֹמְזִים הֵם בָּעֵינַיִם וּמוֹחֲאִים בְּכַף" ("יוצאים אנחנו" / לוין קיפניס)
  2. לשון חז"ל אדם בא בימים.

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

למשמעות (1);

למשמעות (2);

ניגודיםעריכה

למשמעות (2);

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה