הוּסַב (גם: הֻסַּב)

עריכה
ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא הוסב
שורש וגזרה ס־ב־ב א, גזרת ע"ע
בניין הֻפְעַל


  1. לשון המקרא הִקִּיפוּ אוֹתוֹ; תְּחָמוּהוּ מִכָּל עֲבָרָיו.
    • ”מַעֲשֵׂה חָרַשׁ אֶבֶן פִּתּוּחֵי חֹתָם תְּפַתַּח אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה אֹתָם“ (שמות כח, פסוק יא)
    • ”וַיַּעֲשׂוּ אֶת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצֹת זָהָב, מְפֻתָּחֹת פִּתּוּחֵי חוֹתָם...“ (שמות לט, פסוק ו)
    • "...וְסָבִיב לַבַּיִת מוּסַבּוֹת הַצְּלָעוֹת..." יצחק אבן גיאת, "נפלאים אמיץ דגלי אותותיו"
    • "אוֹכְלֵי שְׁרָצִים [...] כַּף רַגְלָם חֲלָקָה וּמוּסַבָּה בְּשֵׂעָר קָשֶׁה..." מנדלי מוכר ספרים, "תולדות הטבע א'"
  2. לשון המקרא נִתְהַפֵּךְ וְנִתְגַּלְגֵּל עַל כָּל צִדָּיו.
    • ”כִּי לֹא בֶחָרוּץ יוּדַשׁ קֶצַח, וְאוֹפַן עֲגָלָה עַל כַּמֹּן יוּסָּב (ישעיהו כח, פסוק כז)
  3. שֻׁׁנָּה- מִקְצָתוֹ אוֹ מִכֻּלּוֹ- לְדָבָר אַחֵר.
    • "...מָלַךְ אַחֲרָיו אָחִיו בְּכִנּוּיוֹ "עפיפנוס"- הַנָּדִיב- וְהוּסַב שְׁמוֹ "עפימנוס"- הַמְשֻׁגָּע" נחמן קרוכמאל, "מורה נבוכי הזמן", עמ' 55
    • כמעט כל מכוני־החליבה ברפתים בארץ הֻסַּבּוּ למכונים חשמליים.
  4. עברית חדשה הִפְנוּהוּ, הֵזִיזוּ אוֹתוֹ לְצַד־ אוֹ עַל־.
    • "כִּי שָׂרֵי סוֹרְרִים אֲחוֹרַנִּית מוּסַבִּים" דוד בן חזקיה, "אפסו בעוני עצי המערכה"
    • "...פָּנֶיהָ (של התמונה) מוּסַבִּים אֶל מוֹרַד הָהָר..." אורי ניסן גנסין, "אצל"
    • "...אַבָּא עוֹמֵד מוּלָהּ וּפָנָיו מוּסַבִּים אֵלַי..." שמחה אלתר גוטמן , "נפש רצוצה", עמ' 322
  5. נִגְרַם; הִוָּה סִבָּה לְדָבָר.
    • "...וְכָל סוֹחֵר הוֹלֵךְ [...] וּמַתָּנוֹ יִבְחַר בְּיֹשֶׁר לְבָבוֹ לָשֵׂאת אֶת הַנֶּזֶק הַמּוּסָב לוֹ..." רמא"ג, "קריית ספר", עמ' 35
  6. לשון ימי הביניים (על-) דָּן בְּדָבָר וְעָסַק בּוֹ.
    • "...וְאַחַר הַצָּעָה זוֹ נֶאֱמַר בְּקִצּוּר, שֶׁמִּזְמוֹר זֶה מוּסָב עַל הַמְאֹרָע הַטּוֹב שֶׁגָּבַר יְהוּדָה וְכָבַשׁ אֶת הַמִּקְדָּשׁ..." נחמן קרוכמאל, "מורה נבוכי הזמן", עמ' 131
    • "הַדְּבָרִים הָאֲחָדִים מוּסַבִּים עַל מִכְתְּבֵי הַשֵּׁנִי..." אחד העם, "על פרשת דרכים א'", עמ' 128

גיזרון

עריכה
  • השורש סב"ב הוא אחד השורשים הנפוצים ביותר בגזרת הכפולים מימי התנ"ך ועד לימינו. כמו כן מקבילות לשורש העברי ניתן למצוא גם בערבית: سبَّبَ (בבניין שני, קרי: סַבַּבַּ)- גרם לדבר, היה סיבה ועילה ל- (כמו בעברית); تَسْبِب (מ', קרי: תַּסְבִּיבּ)- הנמקה, ביסוס , באכדית: šibbu- אבנט (שהיא סובבת את המותניים), בארמית: סוֹבְבָא- אֵזור, ובאוגריתית: סבב- כמשמע העברי.

מילים נרדפות

עריכה

ראו גם

עריכה
השורש סבב א

השורש ס־ב־ב א הוא שורש מגזרת ע"ע.

נטיות הפעלים

עריכה
ס־ב־ב א עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל סַב סַב יִסֹּב או יָסֹב סֹב לָסֹב
נִפְעַל נָסַב נָסָב יִסַּב הִסֵּב לְהִסֵּב או לְהִסַּב
הִפְעִיל הֵסֵב מֵסֵב יָסֵב הָסֵב לְהָסֵב או לְהַסֵּב
הֻפְעַל הוּסַב מוּסָב יוּסַב -אין- -אין-
פִּעֵל סוֹבֵב מְסוֹבֵב יְסוֹבֵב סוֹבֵב לְסוֹבֵב
פֻּעַל סוֹבַב מְסוֹבָב יְסוֹבַב -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִסְתּוֹבֵב מִסְתּוֹבֵב יִסְתּוֹבֵב הִסְתּוֹבֵב לְהִסְתּוֹבֵב

הערות

עריכה
  • בבניין נפעל, בזמן עתיד מדבר, א' של אית"ן מנוקדת בסגול או בחיריק: אֶסַּב או אִסַּב.
  • המטה בבניין נפעל לפי נָסֹב-שוגה.
  • שם הפועל בבניין נפעל– לְהִסֵּב או לְהִסַּב או לְהִסֹּב.
  • בבניין הפעיל, בצורות העתיד, הציווי והמקור, מותרת גם הנטייה כבמקורות- בהידגש הסמ"ך ובה"א פתוחה, דהיינו: אַסֵּב, תַּסֵּבִּי; הַסֵּבּוּ הַסֵּב; לְהַסֵּב וכיוצא באלה.
  • בבניין הופעל, בכל הצורות ובכל הזמנים, מותרת הנטייה בהידגש הסמ"ך ובה"א מקובצת, דהיינו: הֻסַּב, הֻסַּבּוּ; מֻסַּבָּה; תֻּסַּבֶּינָה, אֻסַּב וכיוצא באלה.
  • בצורת הנוכחות והנסתרות בעתיד ובציווי של פועלי ע"ע: פה"פ יכולה להינקד בקיבוץ ואחריה (עה"פ) בסגול, או בחולם ואחריה (עה"פ) שוואית; תְּסֻבֶּינָה או תָּסֹבְנָה, סֻבֶּינָה או סֹבְנָה וכו'...
  • בזמן הֶעתיד השורש ס-ב-ב ניטה בבניין פעל גם על דרך החיריק והדגש; יִסְּבוּ (על דרך "יִקְּדוּ" שבמקרא), תִּסֹּב, אֶסֹּב, נִסֹּב וכולי.

(כללי האקדמיה בנטיית הפועל, גזרות עו"י וע"ע )