- לשון חז"ל לא דיבר, לא הוציא הגה מפיו, החריש.
- לא היה לי מה לומר, אז שתקתי.
- "ורק אני מרוב אהבה שותק" (מרוב אהבה, יוסי בנאי)
- החשוד ודאי ישתוק בחקירתו כדי להימנע מהפללה עצמית.
- שתוק! אני לא רוצה לשמוע מילה ממך.
- לשון המקרא נרגע, היה שלו.
- ”וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל-הָיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם“ (יונה א, פסוק יב)
- לשון חז"ל לא הגיב למעשה או אמירה פוגעניים או שליליים.
- הגיע הזמן שתפסיק לשתוק לו על הצורה המזלזלת שבה הוא מתייחס אליך.
- הגיזרון לא לגמרי ברור, מילוני המקרא מצביעים על שאילה מארמית, וקיימת מחלוקת בין החוקרים באשר לקרבה אפשרית לפעלים שקט והסכית, וכן לפועל הערבי سكت (סַכַּתַ – שתק). ניכר כי ברובד המקראי משמשת המילה רק במשמעות של לרגוע, ובלשון חז"ל נוספו גם המשמעויות האחרות.
- לשון חז"ל השתיק, גרם לאחר שיחדל לדבר.
- ”אָמַר אֶחָד מִן הָעֵדִים יֶשׁ לִי לְלַמֵד עָלָיו זְכוּת, אוֹ אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ.“ (משנה, מסכת סנהדרין – פרק ה, משנה ד)
- לשון חז"ל בהשאלה: גרם להפסקת פעולתו של אחר.
- השיטפון בנחל איילון שיתק את תנועת הרכבות מתל־אביב לכיוון דרום.
- עברית חדשה הרגיע.
- "טוב מאוד לשתק את הצימאון" (רפואת העם, תרגום: מנדל לפין)
- הזכייה בפיס שיתקה מעט את צרותיו.
- עברית חדשה גרם לשיתוק, מנע הנעת חלקי גופו של אחר או גרם לחוסר תחושה בהם.
- ארס הנחש שיתק את טרפו.
- בסדרת הספרים "הארי פוטר" הקוסמים משתמשים בקסמים ומשתקים את אויביהם.
הפועל הופיע בלשון חז"ל כפועל יוצא יחד עם המשמעות הנוספת שקיבל הפועל שָׁתַק בתקופה זו. במובן הרפואי נגזר הפועל לאחור מן המילה שִׁתּוּק.
- לשון ימי הביניים [ארכאי] הופסק דיבורו.
- התלמיד קילל את חברו ושותק על ידי המורה.
- לשון חז"ל בהשאלה: הופסקה פעילותו.
- אם חוק התקציב לא יעבור, משרדי הממשלה ישותקו.
- לשון חז"ל לא היה באפשרותו להניע את חלקי גופו, איבד את התחושה בחלקי גופו.
- הפועל נגזר בתצורה סבילה לפועל שִׁתֵּק.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
שתק
|
| הגייה* |
shetek
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ש־ת־ק
|
| דרך תצורה |
משקל קֶטֶל
|
| נטיות |
שֶׁתֶק־; כ׳ שִׁתְקוֹ
|
- לשון ימי הביניים [ארכאי] שתיקה.
- זוהי צורת משנה של המילה שְׁתִיקָה,[1] אשר נוצרה בתקופת ימי הביניים במשקל קֶטֶל.
- ↑ אברהם אבן־שושן, שתק, בתוך: מלון אבן־שושן – מחדש ומעדכן לשנות האלפים, הוצאת המלון החדש, כרך ש–ת, 2004.
| השורש שתק
|
| ניתוח דקדוקי לשורש
|
| משמעות עיקרית |
שקט, היעדר הדיבור
|
| גזרה |
גזרת השלמים
|
| הופיע לראשונה בלשון |
המקרא
|
השורש ש־ת־ק הוא שורש מגזרת השלמים.
| ש־ת־ק
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
שָׁתַק
|
שׁוֹתֵק
|
יִשְׁתֹּק
|
שְׁתֹק
|
לִשְׁתֹּק
|
| נִפְעַל
|
נִשְׁתַּק
|
נִשְׁתָּק
|
יִשָּׁתֵק
|
הִשָּׁתֵק
|
לְהִשָּׁתֵק
|
| הִפְעִיל
|
הִשְׁתִּיק
|
מַשְׁתִּיק
|
יַשְׁתִּיק
|
הַשְׁתֵּק
|
לְהַשְׁתִּיק
|
| הֻפְעַל
|
הֻשְׁתַּק
|
מֻשְׁתָּק
|
יֻשְׁתַּק
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
שִׁתֵּק
|
מְשַׁתֵּק
|
יְשַׁתֵּק
|
שַׁתֵּק
|
לְשַׁתֵּק
|
| פֻּעַל
|
שֻׁתַּק
|
מְשֻׁתָּק
|
יְשֻׁתַּק
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
הִשְׁתַּתֵּק
|
מִשְׁתַּתֵּק
|
יִשְׁתַּתֵּק
|
הִשְׁתַּתֵּק
|
לְהִשְׁתַּתֵּק
|
הגיזרון לא לגמרי ברור, וקיימת מחלוקת בין החוקרים באשר לקרבה אפשרית לשורשים ש־ק־ט וס־כ־ת
| |
|
