- השמיע קול עמוק ונמוך, בדר"כ כהבעה לסערת רגשות ובעיקר להשתוקקות.
- ”נֶהֱמֶה כַדֻּבִּים כֻּלָּנוּ וְכַיּוֹנִים הָגֹה נֶהְגֶּה “ (ישעיהו נט, פסוק יא)
- ”יָשׁוּבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר“ (תהלים נט, פסוקים ז – טו)
- ”הוֹי הֲמוֹן עַמִּים רַבִּים כַּהֲמוֹת יַמִּים יֶהֱמָיוּן וּשְׁאוֹן לְאֻמִּים כִּשְׁאוֹן מַיִם כַּבִּירִים יִשָּׁאוּן“ (ישעיהו יז, פסוק יב)
- ”מֵעַי מֵעַי אוֹחִילָה קִירוֹת לִבִּי הֹמֶה לִּי לִבִּי לֹא אַחֲרִישׁ“ (ירמיהו ד, פסוק יט)
- בהשאלה: ביטא בשפתיו.
- מילה מקראית. הדעה הרווחת היא שזו מילה אונומטופית, שנוצרה כחיקוי לקול הטבעי שמשמיעים בעלי חיים בשעת צרה והתרגשות.[1]
- יש הגוזרים מהמילה תהום - כמויות מים גדולות שמשמיעות רעש[2]
- יש מי שגזר ממצרית: nhmhm, בהוראת: שאגה, רַעם. להלן הירוגליף:
- יש שקישרו לערבית: هَامَ (הַאמַ) - התהלך בהתרגשות גדולה.[3]
- בחינה ב': עליה מבוסס המושג "מקום הומה" במשמעות מלא (באנשים) ורועש
- תמר קציר (כץ), קול המון, האקדמיה ללשון העברית, 23/01/2011.
- ↑ ראו קישורים חיצוניים.
- ↑ הואיל משה ורש"ר הירש (דברים ח,ז) הציעו הפוך, ש'תהום' גזור משורש ה־ו־ם, אבל מתוך ההקבלה לשפות שמיות אחרות מסתבר ש'תהום' היא המקור.
- ↑ J Barth, Beiträge Zur Erklärung des Jesaia, 1885, p. 45.
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
המה
|
הגייה* |
Hema
|
חלק דיבר |
כינוי גוף
|
מין |
רבים זכר
|
שורש |
|
דרך תצורה |
|
נטיות |
לרחוק; הָהֵמָּה
|
- [מליצה] כִּנּוּי גּוּף שְׁלִישִׁי לְרַבִּים; נִסְתָּרִים.
- "אָבִיב בָּא וְאָבִיב חָלָף/ אַנְחוֹת לֵיל וִימֵי שִׁמּוּרִים/ וְהֵיכָן הֵמָּה הַבַּחוּרִים!" ("תִּרְזָה יָפָה", חיים נחמן ביאליק)
- "אָז בֹּשְּׁתִּי מִגַּלִּים הָרָבִים בַּסְּלָעִים/ שֶׁהֵמָּה, בְּהִתְמוֹלְלָם, שָׁבִים לִרְגָעִים/ וְטוּר מִטּוּר יָרוּם, גַּל יִגְבַּר מִגָּל" ("לֹא רִגְעֵי שְׁנַת, טֶבַע", שאול טשרניחובסקי)
- "שְׂפַת גָּלְיַת תְּחַשֵּׁב יוֹם / דָּוִד זְקֵנָךְ, ורִבּוֹאוֹת מְחָרֶפֶת/ הֵמָּה לְשִׁכְנָם בְּאַרְצוֹתָם כְּמוֹ גָרָב" ("נִגְלֵית יְשָׁרָה", ר' שמואל הנגיד)
- "וָאֶתְמַהּ מֶנְהוּ כִּנְבוֹנִים/ הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ/ וָאוֹדֶה כִּי לַכֹּל עִנְיָן" ("עָבַרְתִּי עַל מִבְנֶה", ר' שמואל הנגיד)
- ”הֵמָּה וְכָל הַחַיָּה לְמִינָהּ, וְכָל הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ“ (בראשית ז', פסוק י"ד)
- ” הַבֹּקֶר אוֹר; וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם“ (בראשית מ"ד, פסוק ג')
- ” וְנָתַתָּה אֶת הַלְוִיִּם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו: נְתוּנִם נְתוּנִם הֵמָּה לוֹ“ (במדבר ג', פסוק ט')
- האות מ' מנוקדת בדגש לתפארת הקריאה.
- הם + ה'-סופית, צורה נסתר-רבים זו נפוצה בעברית מקראית ובלשון מגילת המקדש.
- אנגלית: they
- ערבית: هُمْ (הגייה: הֻםְ)
- צרפתית: ils
- יידיש: זיי