הִנֵּה עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא הינה
הגייה* hine
חלק דיבר מילת קריאה
מין
שורש
דרך תצורה
נטיות אני; הִנְנִי, ; הִנֶּנּוּ (בהפסק; הִנֵּנוּ), אתה; הִנְּךָ, את; הִנָּךְ, אתם; הִנְּכֶם, אתן; הִנְּכֶן, הוא; הִנּוֹ (גם: הִנֵּהוּ), היא; הִנָּהּ (גם: הִנֶּהָ), הם; הִנָּם, הן; הִנָּן
  1. מילת קריאה לשם הדגשה וחיזוק הֲלוֹא, הֲרֵי.
    • ”וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ...“ (בראשית א, פסוק כט)
    • ”לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא, וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה; וְעַתָּה, הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ“ (בראשית יב, פסוק יט)
    • ”וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו, וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו; וַיֹּאמְרוּ, הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים“ (בראשית נ, פסוק יח)
    • הִנֵּה לֹא יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן-שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל“ (תהילים קכא, פסוק ד)
  2. מִלַּת פְּתִיחָה הַמְשַׁמֶּשֶׁת לְהַצָּגַת-הַדְּבָרִים.
    • הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוֹת-שָׂבָע גָּדוֹל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם“ (בראשית מא, פסוק כט)
    • הנני מתכבד להזמין את בעל השמחה לשאת נאומו.
  3. בנטייה - צורה של אוגד.
    • המשכיר הינו בעל הנכס.

גיזרון עריכה

  • מן התנ"ך, צורה מוארכת של הן

מילים נרדפות עריכה

הֵנָּה א עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא הנה
הגייה* hena
חלק דיבר תואר־הפועל
מין
שורש
דרך תצורה הנה + ה"א המגמה
נטיות
  1. לשון המקרא לַכִּוּוּן הַזֶּה, לְכָאן.
    • "וְדַי סָחַבְתִּי כְּבָר שַׂקִּים/ וְרַצְתִּי הֵנָּה שָׁמָּה -/ אֲנִי רוֹצֶה לַמֶּרְחַקִּים/ אֲנִי רוֹצֶה הַיָּמָּה" (גְּדַלְיָה רֶבַע אִישׁ, מאת נתן אלתרמן)
    • ”וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה: כִּי לֹא שָׁלֵם עֲו‍ֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה (בראשית טו, פסוק טז)
    • ”וְעַתָּה, לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי הָאֱלֹהִים...“ (בראשית מה, פסוק ח)

גיזרון עריכה

הגייה: אֲנ (ꜥn) . (מופיעה גם בצורת סופית, המְאַפְנֶנֶת - 'מיקום'). ראו גם: כֲנְ ẖn בהוראת גישה,קירבה (מקביל גם לתיבה העברית 'כאן') ממנה נגזרה תיבת 'כֲנְכֲנְ' ẖnẖn בהוראת לגשת, להתקרב.
a
n
N31
  • בערבית هُنَا (הֻנַא) = כאן.

צירופים עריכה

מילים נרדפות עריכה

ניגודים עריכה

תרגום עריכה

מידע נוסף עריכה

ראו גם עריכה

הֵנָּה ב עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא הנה
הגייה* hena
חלק דיבר כינוי גוף
מין רבות
שורש
דרך תצורה
נטיות לרחוקות; הָהֵנָּה
כינויי גוף
גוף ראשון שני שלישי
זכר אני, אנוכי אתה הוא
נקבה את היא
ז"ר אנחנו, נחנו,
אנו
אתם הם (המה)
נ"ר אתן הן (הנה)
  1. לשון המקרא [ארכאי] כִּנּוּי לְגוּף שְׁלִישִׁי רַבּוֹת, לַנִּסְתָּרוֹת.
    • ”וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה...“ (בראשית ו, פסוק ב)
    • ”וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ“ (בראשית לג, פסוק ו)
    • ”דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר-נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְו‍ֹת יְהוָה אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה; וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה (ויקרא ד, פסוק ב)

גיזרון עריכה

  • מן התנ"ך.
  • בערבית: هُنَّ (הֻנַּ) = הן.

צירופים עריכה

מילים נרדפות עריכה

תרגום עריכה


ראו גם עריכה

הִנָּה עריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא הינה
שורש וגזרה ה־נ־י/ה, גזרת נל"י/ה
בניין פִּעֵל
  1. לשון חז"ל רווח בעיקר הבינוני הֵסֵב תְּחוּשַׁת הֲנָאָה.

נגזרות עריכה

מילים נרדפות עריכה

ראו גם עריכה


השורש הנה

השורש ה־נ־ה הוא שורש מגזרת נל"י/ה.

נטיות הפעלים עריכה

ה־נ־ה עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן-
נִפְעַל נֶהֱנָה נֶהֱנֶה יֵהָנֶה הֵהָנֵה לֵהָנוֹת
הִפְעִיל הֶהֱנָה מַהֲנֶה יַהֲנֶה הַהֲנֵה לְהַהֲנוֹת
הֻפְעַל -אַיִן -אַיִן- -אַיִן- -אין- -אין-
פִּעֵל הִנָּה מְהַנֶּה יְהַנֶּה הַנֵּה לְהַנּוֹת
פֻּעַל -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְהַנָּה מִתְהַנֶּה יִתְהַנֶּה הִתְהַנֵּה לְהִתְהַנּוֹת

הערה עריכה

  • שם הפועל בבניין נפעל: "לֵהָנוֹת", מוטה על דרך חז"לית, שבה האות ה' הצרויה שהייתה אמורה להופיע אחרי ל' התכלית נפלה (שהרי היה אמור להיות: לְהֵהָנוֹת כמו לְהֵעָשׂוֹת), ותנועת הצירי עברה אל הל' (ולכן צורת ההגייה הרווחת בדיבור: לֶהֱנוֹת, כביכול, שגויה היא).

ניטים לפי דרך זו בתלמוד פעלים נוספים כגון: לֵהָרֵג, לֵעָשׂוֹת ועוד. הצורה "ליהנות" היא היחידה המשמשת אותנו בדיבור היום-יומי. קראו עוד כאן.