הִנֵּהעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא הינה
הגייה* Hine (מלרע)
חלק דיבר מילת קריאה
מין
שורש
דרך תצורה
נטיות אני; הִנְנִי, אנחנו; הִנֶּנּוּ (בהפסק; הִנֵּנוּ), אתה; הִנְּךָ, את; הִנָּךְ, אתם; הִנְּכֶם, אתן; הִנְּכֶן, הוא; הִנּוֹ (גם: הִנֵּהוּ), היא; הִנָּהּ (גם: הִנֶּהָ), הם; הִנָּם, הן; הִנָּן
  1. מילת קריאה לשם הדגשה וחיזוק הֲלוֹא, הֲרֵי.
    • ”וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ...“ (בראשית א, פסוק כט)
    • ”לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא, וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה; וְעַתָּה, הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ“ (בראשית יב, פסוק יט)
    • ”וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו, וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו; וַיֹּאמְרוּ, הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים“ (בראשית נ, פסוק יח)
    • הִנֵּה לֹא יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן-שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל“ (תהילים קכא, פסוק ד)
  2. מִלַּת פְּתִיחָה הַמְשַׁמֶּשֶׁת לְהַצָּגַת-הַדְּבָרִים.
    • הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוֹת-שָׂבָע גָּדוֹל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם“ (בראשית מא, פסוק כט)
    • הנני מתכבד להזמין את בעל השמחה לשאת נאומו.

גיזרוןעריכה

  • מן התנ"ך.

מילים נרדפותעריכה

הֵנָּה אעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא הנה
הגייה* Hena
חלק דיבר תואר־הפועל
מין
שורש
דרך תצורה הנה + ה"א המגמה
נטיות
  1. לשון המקרא לַכִּוּוּן הַזֶּה, לְכָאן.
    • "וְדַי סָחַבְתִּי כְּבָר שַׂקִּים/ וְרַצְתִּי הֵנָּה שָׁמָּה -/ אֲנִי רוֹצֶה לַמֶּרְחַקִּים/ אֲנִי רוֹצֶה הַיָּמָּה" (גְּדַלְיָה רֶבַע אִישׁ, מאת נתן אלתרמן)
    • ”וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה: כִּי לֹא שָׁלֵם עֲו‍ֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה (בראשית טו, פסוק טז)
    • ”וְעַתָּה, לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי הָאֱלֹהִים...“ (בראשית מה, פסוק ח)

גיזרוןעריכה

  • מן התנ"ך.

צירופיםעריכה

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה

מידע נוסףעריכה


ראו גםעריכה

הֵנָּה בעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא הנה
הגייה* Hena
חלק דיבר כינוי גוף
מין רבות
שורש
דרך תצורה
נטיות לרחוקות; הָהֵנָּה
כינויי גוף
גוף ראשון שני שלישי
זכר אני, אנוכי אתה הוא
נקבה אני, אנוכי את היא
ז"ר אנו, אנחנו אתם הם (המה)
נ"ר אנו, אנחנו אתן הן
  1. לשון המקרא (צורה מָאֳרכת מן "הֵן") כִּנּוּי לְגוּף שְׁלִישִׁי רַבּוֹת, לַנִּסְתָּרוֹת.
    • ”וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה...“ (בראשית ו, פסוק ב)
    • ”וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ“ (בראשית לג, פסוק ו)
    • ”דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר-נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְו‍ֹת יְהוָה אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה; וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה (ויקרא ד, פסוק ב)

גיזרוןעריכה

  • מקור המילה מן המקרא. יתר על כן, קיימת מקבילה דומה בערבית; هُنَّ.

צירופיםעריכה

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה


ראו גםעריכה

הִנָּהעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא הינה
שורש וגזרה ה־נ־י/ה, גזרת נל"י/ה
בניין פיעל

[[קטגוריה: בניין פיעל]]


  1. לשון חז"ל רווח בעיקר הבינוני הֵסֵב תְּחוּשַׁת הֲנָאָה.

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

ראו גםעריכה


השורש הנה

השורש ה־נ־ה הוא שורש מגזרת נל"י/ה.

נטיות הפעליםעריכה

ה־נ־ה עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן-
נִפְעַל נֶהֱנָה נֶהֱנֶה יֵהָנֶה הֵהָנֵה לֵהָנוֹת
הִפְעִיל הֶהֱנָה מַהֲנֶה יַהֲנֶה הַהֲנֵה לְהַהֲנוֹת
הֻפְעַל -אַיִן -אַיִן- -אַיִן- -אין- -אין-
פִּעֵל הִנָּה מְהַנֶּה יְהַנֶּה הַנֵּה לְהַנּוֹת
פֻּעַל -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְהַנָּה מִתְהַנֶּה יִתְהַנֶּה הִתְהַנֵּה לְהִתְהַנּוֹת

הערהעריכה

  • שם הפועל בבניין נפעל: "לֵהָנוֹת", מוטה על דרך חז"לית, שבה האות ה' הצרויה שהייתה אמורה להופיע אחרי ל' התכלית נפלה (שהרי היה אמור להיות: לְהֵהָנוֹת כמו לְהֵעָשׂוֹת), ותנועת הצירי עברה אל הל' (ולכן צורת ההגייה הרווחת בדיבור: לֶהֱנוֹת, כביכול, שגויה היא).

ניטים לפי דרך זו בתלמוד פעלים נוספים כגון: לֵהָרֵג, לֵעָשׂוֹת ועוד. הצורה "ליהנות" היא היחידה המשמשת אותנו בדיבור היום-יומי. קראו עוד כאן.