את

אֵת או אֶת א

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	את
הגייה*	et
חלק דיבר	מילת יחס
מין
שורש
דרך תצורה
נטיות	במקרא גם אֵת־; אוֹתִי, אוֹתָנוּ; אוֹתְךָ, אוֹתָךְ, אֶתְכֶם, אֶתְכֶן; אוֹתוֹ, אוֹתָהּ, אוֹתָם, אוֹתָן

1. מילת יחס המצטרפת למושא ישיר במשפט כאשר הוא מיודע.

   • קראתי את הספר.
   • ”בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.“ (בראשית א, פסוק א)
   • ”אֶת־יהוה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא; וְאֹתוֹ תַעֲבֹד, וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ.“ (דברים ו, פסוק יג)
   • ”וַיֵּצֵא חִירָם מִצֹּר לִרְאוֹת אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָתַן לוֹ שְׁלֹמֹה וְלֹא יָשְׁרוּ בְּעֵינָיו“ (מלכים א׳ ט, פסוק יב)
   • ”וְאֶת־מִי דָּאַגְתְּ וַתִּירְאִי כִּי תְכַזֵּבִי, וְאוֹתִי לֹא זָכַרְתְּ...“ (ישעיהו נז, פסוק יא)

גיזרון

• למילה זו קיימות מקבילות בכמה שפות שמיות, ביניהן אכדית בהגיית אַתִינַה (att-ina), פיניקית: אית, ארמית: יָת, ערבית: إِيَّا (אִיָּא). על פי השוואה לשפות אלה, ובייחוד על סמך הצורה הערבית, נראה כי צורתה המקורית של המילה הייתה iyyāt'*, וברובד עברית קדום היא התקצרה. החולם המלא שבנטיות התפתח מתנועת ה־a הארוכה המקורית, כתוצאה ממעתק a ארוכה ל־o ארוכה בעברית הקדומה (המעתק הכנעני). מתברר, אם כן, כי המעתק פעל בצורה הנטויה אך לא בצורה "את" לכשעצמה. ככל הנראה הסיבה לכך היא היות המעתק מותנה בהטעמה, ואת הסגול בצורה "את" יש לייחס להשפעת האל"ף הגרונית (כך על פי יהושע בלאו, "בעיות בהיסטוריה של הלשון העברית", חקרים בתולדות ישראל ובלשון העברית (תשל) 9-23.)

מידע נוסף

• דוד בן גוריון אחז בדיעה כי יש לבטל המילה "את" מן השפה העברית, שכן אין בה צורך להבנת המשפט, ונהג לא להגות אותה כלל.
• הגמרא במספר מקומות מציינת שיטת לימוד שאומרת שבכל מקום שנאמר בתורה "את" יש ללמוד הלכה נוספת, מעבר לנאמר בפסוק במפורש.
• בעברית בת-זמננו נהוג לנקד את המילה "את" בסגול כרגיל, אולם במקרא המילה מנוקדת בסגול כשהיא מוקפת (כלומר, כשהיא מחוברת למילה הבאה אחריה במקף) אך בצירה כשהיא איננה מוקפת. ראו דוגמאות לעיל.

נגזרות

• אותו

קישורים חיצוניים

• ערך בוויקיפדיה: את (מילת יחס)

• אילון גלעד, "מתי משתמשים ב"אֶת", ומה חשב על זה דוד בן־גוריון?". ‏הארץ‏, 1/02/2017

אֵת או אֶת ב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	את
הגייה*	et
חלק דיבר	מילת יחס
מין
שורש
דרך תצורה
נטיות	אִתִּי, אִתָּנוּ; אִתְּךָ, אִתָּךְ, אִתְּכֶם, אִתְּכֶן; אִתּוֹ, אִתָּה, אִתָּם, אִתָּן

1. עִם־, למען-

   • ”יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, הָיָה רֹעֶה אֶת־אֶחָיו בַּצֹּאן; וְהוּא נַעַר אֶת־בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת־בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו...“ (בראשית לז, פסוק ב)
   • ”...וְהָיָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה יֵלֵךְ אִתָּךְ, הוּא יֵלֵךְ אִתָּךְ; וְכֹל אֲשֶׁר־אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה לֹא־יֵלֵךְ עִמָּךְ, הוּא לֹא יֵלֵךְ.“ (שופטים ז, פסוק ד)
   • ”אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי...“ (שיר השירים ד, פסוק ח)
   • הוא יצא איתנו לטיול.
   • "לונדון את קירשנבאום".

גיזרון

• על פי הדעה המקובלת, אין קשר של מוצא בין אֶת בהוראה זו לבין אֶת א. שתי המילים הזדהו בצורת היסוד מסיבות פונטיות, אבל בנטיות ההבדל ביניהן נשמר (אוֹתוֹ לעומת אִתּוֹ).
• בכתובת אזתוד הפיניקית, יש הבדל בין "אית" (היא אֶת א) לבין "את" (במשמעות "עִם").

נגזרות

• מאת

הערות

• על אף שבמקרא המילה "את" משמשת לעתים גם בצורת היסוד, בשפה התקנית משמשת המילה בנטיות בלבד, כחלופה הרווחת בדיבור ובספרות לנטיות המילה "עם". יוצא מכלל זה הוא השימוש במילה "את" בשמות של חברות ושותפויות; כתשמו"ץ של המילה מלטינית: et.

מילים נרדפות

• עם

ניגודים

• בלי, ללא

תרגום

• אנגלית: with‏‏‏‏
• ערבית: مَعَ‏‏‏‏ (הגייה: מַעַ)

אַתְּ

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	את
הגייה*	at
חלק דיבר	כינוי־גוף
מין	נקבה בלשון חז"ל: נקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות

כינויי גוף
גוף	ראשון	שני	שלישי
זכר	אני, אנוכי	אתה	הוא
נקבה		את	היא
ז"ר	אנחנו, נחנו, אנו	אתם	הם (המה)
נ"ר		אתן	הן (הנה)

1. כינוי המציין גוף שני יחיד במין נקבה (נוכחת).

   • "ואם את רוצה לפרוח תברחי / כי הכל נובל אצלי" ("האם להיות בך מאוהב", אביב גפן)
   • ”וַיְבָרְכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ: אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה“ (בראשית כד, פסוק ס)

2. לשון חז"ל כינוי המציין גוף שני יחיד במין זכר (נוכח).

   • ”חושן היה מכפר על מטי הדין כמה דאת אמר (שמות כח, פסוק טו) וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט“ (ירושלמי, מסכת יומא – דף לח, עמוד א)
   • "וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל - אַתְּ פְּתַח לוֹ" (ביאור:הגדה של פסח - ארבעה בנים)

גיזרון

• המילה התקצרה מהצורה *אַתִּי (< *אַנְתִּי), המופיעה בצורת הכתיב מספר פעמים במקרא. הצורה הקדומה *אַנְתִּי הורכבה מהבסיס אַנְ־ הרווח בכינויי גוף ראשון ושני, ומסיומת הנוכחת הקדומה ־תִּי. השווה לערבית: أَنْتِ (אַנְתִּ).

תרגום

• אנגלית: you‏‏‏‏ (לגוף שני בכלל); thou‏‏‏‏ (ארכאי)
• צרפתית (בריבוי של כבוד): vous‏‏‏‏
• צרפתית (רק לאדם קרוב מאוד): tu‏‏‏‏
• ערבית: أَنْتِ‏‏‏‏ (אַנְתִּ)
• גרמנית: du‏‏‏‏

אֵת

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	את
הגייה*	et
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות	ר׳ אִתִּים או אֵתִים; אֵת־, ר׳ אִתֵּי־; כ׳ אֵתוֹ

אתים

1. כלי עבודה המשמש לחפירה או להעברה של אדמה וחומרים שונים.

   • ”וַיֵּרְדוּ כָל יִשְׂרָאֵל הַפְּלִשְׁתִּים לִלְטוֹשׁ אִישׁ אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת אֵתוֹ וְאֶת קַרְדֻּמּוֹ וְאֵת מַחֲרֵשָׁתוֹ“ (שמואל א׳ יג, פסוק כ)
   • ”כָּל אֶחָד יִטַּע פֹּה עֵץ, / בְּאִתִּים נֵצֵא חוֹצֵץ!“ (הַשְּׁקֵדִיָּה פּוֹרַחַת, מאת ישראל דושמן בזֶמֶרֶשֶׁת)
   • ”אֵת, מַכּוֹשׁ, טוּרִיָּה וְקִלְשׁוֹן / הִתְלַכְּדוּ בִּסְעָרָה, / וְנַדְלִיקָה שׁוּב אֶת הָאֲדָמָה, / בְּשַׁלְהֶבֶת יְרֻקָּה.“ (שׁוּרוּ, הַבִּיטוּ וּרְאוּ, מאת זלמן חן בזֶמֶרֶשֶׁת)

גיזרון

• קליין הציע שהמילה שאולה מאכדית, ittū. אולם מילונאים אחרים לא מצאו מילים קרובות. לפי המילון האכדי CAD, ‏ ittû הוא משפך-זרעים שמורכב על המחרשה.

צירופים

• וכתתו חרבותם לאתים

תרגום

• אנגלית: shovel‏, spade‏, ploughshare

ראו גם

• טוריה

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: את