אֵת או אֶת אעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא את
הגייה* et
חלק דיבר מילת יחס
מין
שורש
דרך תצורה
נטיות במקרא גם אֵת־; אוֹתִי, אוֹתָנוּ; אוֹתְךָ, אוֹתָךְ, אֶתְכֶם, אֶתְכֶן; אוֹתוֹ, אוֹתָהּ, אוֹתָם, אוֹתָן
  1. מילת יחס המצטרפת למושא ישיר במשפט כאשר הוא מיודע.
    • קראתי את הספר.
    • ”בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ“ (בראשית א, פסוק א)
    • ”וַיֵּצֵא חִירָם מִצֹּר לִרְאוֹת אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָתַן לוֹ שְׁלֹמֹה וְלֹא יָשְׁרוּ בְּעֵינָיו“ (מלכים א׳ ט, פסוק יב)
    • ”אַחֲרֵי ה' תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ“ (דברים יג, פסוק ה)
    • ”וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-הָרָקִיעַ“ (בראשית א, פסוק ז)

גיזרוןעריכה

  • למילה זו קיימות מקבילות בכמה שפות שמיות, ביניהן פיניקית: אית, ארמית: יָת, ערבית: إِيَّا (אִיָּא). על פי השוואה לשפות אלה, ובייחוד על סמך הצורה הערבית, נראה כי צורתה המקורית של המילה הייתה iyyāt'*, ובעברית הקדומה היא התקצרה. החולם המלא שבנטיות התפתח מתנועת ה־a הארוכה המקורית, כתוצאה ממעתק a ארוכה ל־o ארוכה בעברית הקדומה (המעתק הכנעני). מתברר, אם כן, כי המעתק פעל בצורה הנטויה אך לא בצורה "את" לכשעצמה. ככל הנראה הסיבה לכך היא היות המעתק מותנה בהטעמה, ואת הסגול בצורה "את" יש לייחס להשפעת האל"ף הגרונית (כך על פי יהושע בלאו, "בעיות בהיסטוריה של הלשון העברית", חקרים בתולדות ישראל ובלשון העברית (תשל) 9-23.)

מידע נוסףעריכה

  • דוד בן גוריון אחז בדיעה כי יש לבטל המילה "את" מן השפה העברית, שכן אין בה צורך להבנת המשפט, ונהג לא להגות אותה כלל.
  • הגמרא במספר מקומות מציינת שיטת לימוד שאומרת שבכל מקום שנאמר בתורה "את" יש ללמוד הלכה נוספת, מעבר לנאמר בפסוק במפורש.
  • בעברית בת-זמננו נהוג לנקד את המילה "את" בסגול כרגיל, אולם במקרא המילה מנוקדת בסגול כשהיא מוקפת (כלומר, כשהיא מחוברת למילה הבאה אחריה במקף) אך בצירה כשהיא איננה מוקפת. ראו דוגמאות לעיל.

נגזרותעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

אֵת או אֶת בעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא את
הגייה* et
חלק דיבר מילת יחס
מין
שורש
דרך תצורה
נטיות אִתִּי, אִתָּנוּ; אִתְּךָ, אִתָּךְ, אִתְּכֶם, אִתְּכֶן; אִתּוֹ, אִתָּה, אִתָּם, אִתָּן
  1. עִם־, למען-
    • הוא יצא אתם לטיול.
    • ”יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת־אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת־בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת־בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם“ (בראשית לז, פסוק ב)

גיזרוןעריכה

  • על פי הדעה המקובלת, אין קשר של מוצא בין אֶת בהוראה זו לבין אֶת א. שתי המילים הזדהו בצורת היסוד מסיבות פונטיות, אבל בנטיות ההבדל ביניהן נשמר (אוֹתוֹ לעומת אִתּוֹ).

נגזרותעריכה

הערותעריכה

  • על אף שבמקרא המילה "את" משמשת לעתים גם בצורת היסוד, בשפה התקנית משמשת המילה בנטיות בלבד, כחלופה הרווחת בדיבור ובספרות לנטיות המילה "עם". יוצא מכלל זה הוא השימוש במילה "את" בשמות של חברות ושותפויות (ראו להלן).

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה

  • אנגלית: with‏‏‏‏
  • ערבית: مَعَ‏‏‏‏ (הגייה: מַעַ)

אֶתעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא את
הגייה* et
חלק דיבר מילת יחס
מין
-
שורש
דרך תצורה שאילה מלועזית
נטיות
  1. מילת יחס המשמשת לחבר בין מרכיבים (במקום ו' החיבור) בשמות של חברויות ושותפויות.
    • במסעדת כהן את לוי מוגשים מאכלי ים.
    • הפרויקט מנוהל על־ידי חברת אבני את גולדשטיין בע"מ.
    • "לונדון את קירשנבאום".

גיזרוןעריכה

  • מלטינית: et.

הערות שימושעריכה

  • משמשת בהוראת "וגם" או "יחד עם", בהשפעת שפות לועזיות שבהן משמשת המילה et בהוראות אלה.

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

  • בינלאומי: et‏‏‏‏

אַתְּעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא את
הגייה* at
חלק דיבר כינוי־גוף
מין נקבה
בלשון חז"ל: נקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות
כינויי גוף
גוף ראשון שני שלישי
זכר אני, אנוכי אתה הוא
נקבה אני, אנוכי את היא
ז"ר אנו, אנחנו אתם הם (המה)
נ"ר אנו, אנחנו אתן הן
  1. כינוי המציין גוף שני יחיד במין נקבה (נוכחת).
  2. לשון חז"ל כינוי המציין גוף שני יחיד במין זכר (נוכח).

גיזרוןעריכה

  • המילה התקצרה מהצורה *אַתִּי (< *אַנְתִּי), המופיעה בצורת הכתיב מספר פעמים במקרא. הצורה הקדומה *אַנְתִּי הורכבה מהבסיס אַנְ־ הרווח בכינויי גוף ראשון ושני, ומסיומת הנוכחת הקדומה ־תִּי. השווה לערבית: أَنْتِ (אַנְתִּ).

תרגוםעריכה

  • אנגלית: you‏‏‏‏ (לגוף שני בכלל); thou‏‏‏‏ (ארכאי)
  • צרפתית (בריבוי של כבוד): vous‏‏‏‏
  • צרפתית (רק לאדם קרוב מאוד): tu‏‏‏‏
  • ערבית: أَنْتِ‏‏‏‏ (אַנְתִּ)
  • גרמנית: du‏‏‏‏

אֵתעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא את
הגייה* et
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות ר׳ אִתִּים או אֵתִים; אֵת־, ר׳ אִתֵּי־; כ׳ אֵתוֹ
 
אתים.
  1. כלי עבודה המשמש לחפירה או להעברה של אדמה וחומרים שונים.
    • ”וַיֵּרְדוּ כָל יִשְׂרָאֵל הַפְּלִשְׁתִּים לִלְטוֹשׁ אִישׁ אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת אֵתוֹ וְאֶת קַרְדֻּמּוֹ וְאֵת מַחֲרֵשָׁתוֹ“ (שמואל א׳ יג, פסוק כ)
    • ”כֹּתּוּ אִתֵּיכֶם לַחֲרָבוֹת“ (יואל ד, פסוק י)
    • ”וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה“ (ישעיהו ב, פסוק ד)
    • אֵת, מַכּוֹשׁ, טוּרִיָּה וְקִלְשׁוֹן / הִתְלַכְּדוּ בִּסְעָרָה, / וְנַדְלִיקָה שׁוּב אֶת הָאֲדָמָה, / בְּשַׁלְהֶבֶת יְרֻקָּה.“ (שׁוּרוּ, הַבִּיטוּ וּרְאוּ, מאת זלמן חן בזֶמֶרֶשֶׁת)

גיזרוןעריכה

  • המילה משותפת לכמה שפות שמיות, ביניהן אכדית: ittu.

צירופיםעריכה

תרגוםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: את