אותו

אוֹתוֹ

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	אותו
הגייה*	oto
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש
דרך תצורה	גוף שלישי מן את
נטיות	נ׳ אוֹתָהּ, ר׳ אוֹתָם, נ"ר אוֹתָן

1. לשון חז"ל הוא ממש, הוא ולא אחר.

   • ”הַלּוֹקֵחַ מִן הַסִּיטוֹן וְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ שְׁנִיָּה, לֹא יְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה, אֲפִלּוּ מֵאוֹתוֹ הַסּוּג, אֲפִלּוּ מֵאוֹתוֹ הַמִּין, נֶאֱמָן הַסִּיטוֹן לוֹמַר, מִשֶּׁל אֶחָד הֵם.“ (משנה, מסכת דמאי – פרק ה, משנה ו)
   • ”חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים מִשְּׁתֵּי רוּחוֹתֶיהָ, וְכֵן בַּיִת שֶׁנִּפְרַץ מִשְּׁתֵּי רוּחוֹתָיו, וְכֵן מָבוֹי שֶׁנִּטְּלוּ קֹרֹתָיו אוֹ לְחָיָיו – מֻתָּרִין בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת וַאֲסוּרִין לֶעָתִיד לָבוֹא, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה; רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם מֻתָּרִין לְאוֹתָהּ שַׁבָּת, מֻתָּרִין לֶעָתִיד לָבוֹא. וְאִם אֲסוּרִין לֶעָתִיד לָבוֹא, אֲסוּרִין לְאוֹתָהּ שַׁבָּת.“ (משנה, מסכת עירובין – פרק ט, משנה ג)
   • ”וְלֹא הָיָה אָבִינוּ יַעֲקֹב רוֹצֶה שֶׁיַּעֲשׂוּ בָנָיו אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה, וְכֵיוָן שֶׁעָשׂוּ בָנָיו אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, אָמַר – מָה אֲנִי מַנִּיחַ אֶת בָּנַי לִפֹּל בְּיַד אֻמּוֹת הָעוֹלָם?!“ (בראשית רבה, פרשה פ, סימן י)
   • ”בני עיר שנגנב ספר תורה שלהן אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף מג, עמוד א)

2. [עממי] כמוהו בדיוק

   • "אָָמַרְתִּי לוֹ: "נִדְמֶה לִי / שֶׁאַתָּה מְאוֹד דּוֹמֶה לִי." / וְהוּא אָמַר בְּדִיוּק אוֹתוֹ דָּבָר, / בְּדִיוּק אוֹתוֹ דָּבָר." (חָבֵר חָדָש בָּרְאִי, מאת דתיה בן דור)
   • אנחנו שנינו מאותו הכפר. אותה קומה, אותה בלורית שיער (w:אנחנו שנינו מאותו הכפר)

גיזרון

• נטיית גוף שלישי של המילה המקראית את, יוחסת המושא הישיר; דבר אחר, ע"פ המילה מיוונית: autós) αὐτός) – עצמוֹ

צירופים

• באותה הסירה
• אותה הגברת בשנוי אדרת

מילים נרדפות

• דומה
• זהה

תרגום

• אנגלית: same‏‏‏‏
• ספרדית: mismo‏‏‏‏

קישורים חיצוניים

• את אותו, באתר האקדמיה ללשון העברית, 5 במרס 2012