הם
הֵם א
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | הם |
| הגייה* | hem |
| חלק דיבר | כינוי גוף |
| מין | זכר רבים |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | |
| כינויי גוף | |||
|---|---|---|---|
| גוף | ראשון | שני | שלישי |
| זכר | אני, אנוכי | אתה | הוא |
| נקבה | את | היא | |
| ז"ר | אנחנו, נחנו, אנו | אתם | הם (המה) |
| נ"ר | אתן | הן (הנה) | |
- אלו ששם; כינוי המציין רבים ממין זכר, בגוף שלישי.
- "– היכן הילדים?" "– הם הלכו לישון."
- "וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת־אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ" (בראשית מב ח)
מילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכההָם
עריכה| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | הם |
| שורש וגזרה | ה־ו־ם |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- גרם לבלבול,
גיזרון
עריכהפרשנים מפרשים
עריכהרש"י דייק מכך שמופיע בשני קמצים שלמעשה הכוונה "הָם אותם". אמנם לדעת רשב"ם אין לחלק ביניהם, וגם כאן השורש הוא ה־מ־ם. והוא פירש: "והמם- והרעים קול מהומה גדולה במלחמה."
