נחנו

ערך זה עוסק בנַחְנוּ, כינוי גוף. לערך העוסק בנַחְנוּ, פועל במדברים; ראו את צורת הנסתר, נָח.

לערך העוסק בנֵחַנּוּ, פועל במדברים; ראו את צורת הנסתר, נֵחַן.

נַחְנוּעריכה

לשון המקרא גוף ראשון רבים.
- "נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי יְהוָה אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן" (במדבר לב לב)
- ”אנו – נביאים נחנו, ובנו ידבר ה', ויצוונו אל עמו, אך לא אלינו עצמנו... אנו טליתות שכּוּלן תכלת, פטורים ממצוות הננו“ (האם כנים נחנו?, מאת אליעזר ליפא יפה, בפרויקט בן יהודה)
- ”עַם אֶחָד נַחְנוּ, כִּי אֵל אֶחָד לָנוּ,וּמִמַּקֶּבֶת בּוֹר אֶחָד נֻקַּרְנוּ“ (בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ, מאת י"ל גורדון, בפרויקט בן יהודה)

מקור המילה מקראי. מופיע גם במכתבי- לכיש - "וְיֵדַע כִּי אֶל מַשְּׂאֹת לָכִיש נַחְנוּ שֹׁמְרִם כְּכֹל הָאֹתֹת אֲשֶר נָתַן אֲדֹנִי, כִּי לֹא נִרְאֶה אֶת עֲזֵקָה . המילה זהה למילה בערבית نَحْنُ (נַחְנֻ) בצורה ובמשמעות. גם בארמית יש מילה דומה - "נַחְנָא" ^[1].