אמר
אָמַרעריכה
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | אמר |
| שורש וגזרה | א־מ־ר א, גזרת נפ"א |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- הֶעֱבִיר מֵידָע, הוֹרָאָה, כַּוָּנָה, מֵידָע אוֹ רֶגֶשׁ בְּעֶזְרַת מִלִּים.
- ”וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן.“ (בראשית ג, פסוק ג)
- ”וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ.“ (בראשית כא, פסוק יב)
- ”כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה“ (בראשית לז, פסוק יז)
- הרחבה של (1) תִּכְנֵן, הָגָה בְּרֹאשׁוֹ, מַחְשבוֹת הָיוּ לוֹ בַּאֲשֶׁר-.
- ”מַה תֹּאמַר נַפְשְׁךָ וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ“ (שמואל א׳ כ, פסוק ד)
- ”וְיִשְׁבִּי בְּנֹב אֲשֶׁר בִּילִידֵי הָרָפָה וּמִשְׁקַל קֵינוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת מִשְׁקַל נְחֹשֶׁת וְהוּא חָגוּר חֲדָשָׁה וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת אֶת דָּוִד“ (שמואל ב׳ כא, פסוק טז)
- ”וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית“ (תהלים קו, פסוק כג)
- לשון המקרא נָתַן כִּנּוּי לְ-, קָרָא בְּשֵׁם.
גזרוןעריכה
- השורש קיים בלשונות השמיות המערביות (כנענית וארמית): בשפות כנעניות שאינן עברית: באוגריתיות - 𐎀𐎎𐎗 (אַמר),[1] יש לציין כי השורש א.מ.ר. אינו שכיח בכתבי אוגרית, והשורש הנפוץ בניב האוגריתי במקומו היה ר.ג.מ.;[2] צידונית,[3] מואבית[4] ואדומית[5] - 𐤀𐤌𐤓 (אמר); בארמית קדומה: אמר.[6]
צירופיםעריכה
נגזרותעריכה
מילים נרדפותעריכה
תרגוםעריכה
- אנגלית: say (1), intend, think (2)
- ספרדית: llamar (3), (1) (הגייה:יָימָר)
- ערבית: قال
סימוכיןעריכה
| השורש אמר א | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
אֹמֶרעריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | אומר |
| הגייה* | omer |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | א־מ־ר א |
| דרך תצורה | משקל קֹטֶל |
| נטיות | |
- דברים, מסר המבוטא במילים.
- ”יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר; וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה־דָּעַת. אֵין־אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים; בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם.“ (תהלים יט, פסוקים ג – ד)
- ”אֲדֹנָי יִתֶּן־אֹמֶר; הַמְבַשְּׁרוֹת צָבָא רָב.“ (תהלים סח, פסוק יב)
- ”הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ; גָּמַר אֹמֶר לְדֹר וָדֹר.“ (תהלים עז, פסוק ט)
- ”וְתִגְזַר־אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ; וְעַל־דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר.“ (איוב כב, פסוק כח)
צירופיםעריכה
תרגוםעריכה
ראו גםעריכה
אִמָּרעריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | |
| הגייה* | imar |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | א־מ־ר ג |
| דרך תצורה | משקל קִטָּל |
| נטיות | ר׳ אִמָּרין |
- [ארמית] טלה, כבש.
- ”וְהַקְרִבוּ לַחֲנֻכַּת בֵּית אֱלָהָא דְנָה תּוֹרִין מְאָה דִּכְרִין מָאתַיִן אִמְּרִין אַרְבַּע מְאָה וּצְפִירֵי עִזִּין...“ (עזרא ו, פסוק יז)
- ”אמרו ליה – גלילאה שוטה; חמר למירכב, או חמר למישתי, עמר למילבש, או אימר לאיתכסאה?“ (בבלי, מסכת עירובין – דף נג, עמוד ב)
- ”הָאֵיךְ דְּאַתְּ אָמַר (שמואל א׳ טו, פסוק כג) וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר, רָאָה בַּכָּבֵד; אָמַר רַבִּי כְּהָדֵין עֲרָבָאָה דַּהֲוָה נָכֵיס אִימְּרָא וְחָמֵי בְּכַבְדָּא.“ (איכה רבה, פרשה פתיחתא, סימן כג)
גזרוןעריכה
- המילה משותפת לשפות שמיות נוספות: אוגריתית 𐎛𐎎𐎗 (אִמר);[1] כנענית: 𐤀𐤌𐤓 (אמר);[2] אכדית: emmeru. וראו גם בערך מריא.
- וייתכן כי זהו הפירוש בפסוק: ”נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה; הַנֹּתֵן, אִמְרֵי־שָׁפֶר.“ (בראשית מט, פסוק כא), שכן לדגש החזק יש נטייה להיעלם באות שוואית.