הֶאֱמִירעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא האמיר
שורש וגזרה א־מ־ר ב
בניין הִפְעִיל
  1. לשון המקרא הגביה ורומם.
    • ”אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים [...] וַאֲדֹנָי הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה“ (דברים כו, פסוקים יזיח)
    • ”בעקבות משיחא - חוצפא יסגא, ויוקר יאמיר, הגפן תתן פריה והיין ביוקר“ (בבלי, מסכת סוטהדף מט, עמוד ב)

גיזרוןעריכה

  • המילה מופיעה פעמיים בלבד (בסמיכות) במקרא. קרוב אל מילה יחידאית אחרת אָמִיר- ראש העץ.
  • בערבית יש שורש מקביל: أ-م-ر (א-מ-ר), וממנו נגזרה המילה אֵמִיר - שליט.[1] בכתבי אוגרית מצוי הפועל 'ימרא' בהוראת: שולט.[2]
  • ככל הנראה נגזר מהשורש א־מ־ר א בהוראת - דיבור, מכיון שהשליט הוא המצווה ונותן את הפקודות. מקביל לשורש ד־ב־ר ד - גם כן בהוראת מנהיג.[3]
  • יתכן שיש גם קרבה לארמית: מַר - אדון.

פרשנים מפרשיםעריכה

  • רש"י (דברים שם): "האמרת, האמירך– לשון תפארת... ולי נראה: שהם לשון המשכה והבדלה הם, הבדלתו מאלהי הנכר להיות לך לאלהים, והוא הפרישך אליו מעמי הארץ להיות לך לעם סגולה."
  • רב האי גאון (מובא בפירוש ר' יהודה אבן בלעם): מלשון ייעוד, כמו "אָמוּר", וכמו "מאמר" בלשון חז"ל.

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה

  • אנגלית: risen‏‏‏‏

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. על קשר זה עמד כבר הרמב"ן (דברים כא,יד).
  2. מובא כאן.
  3. ר' משה אשכנזי, הואיל משה, דברים כו,יז. וראו שם שהבדיל מעט בין שני השורשים.