אמיר

אָמִירעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	אמיר
הגייה^*	amir
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	א־מ־ר ב
דרך תצורה	משקל קָטִיל
נטיות	ר׳ אֲמִירִים; אֲמִיר־, ר׳ אֲמִירֵי־

בעיות בהפעלת קובץ זה? ראו media help.

תורן של אוניית מפרשים: 1) תורן תחתי, 5) תורן עילי, 13) תורן עלעילי, 14) תורן עליון, 15) אמיר התורן העליון

הענפים העליונים בעץ, החלק הגבוה של הצמח.
- ”וְנִשְׁאַר בּוֹ עוֹלֵלֹת כְּנֹקֶף זַיִת שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה גַּרְגְּרִים בְּרֹאשׁ אָמִיר...“ (ישעיהו יז, פסוק ו)
- הילד טיפס עד שהגיע אל אמיר העץ.
(ימאות) בהשאלה (1): חלקו הגבוה ביותר של תורן, בין כפתור ראש התורן למקום חיבור החבלים הגבוהים ביותר המחזקים אותו.
- "ורק לאחר שאמירי התרנים המרקיעים שלה מתערבבים במגדלי הנמל נואשת היא כליל מן התקווה ללכוד עוד לוויתן אחד." (הרמן מלוויל, מובי דיק. מאנגלית: אהרן אמיר)^[1]
שם פרטי לזכר.

2. האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הימאות (תש"ל), 1970.

צמרת העץ

חלקו העליון של תורן

שם פרטי

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	אמיר
הגייה^*	emir
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות	ר׳ אֵמִירִים; נ׳ אֵמִירָה, נ"ר אֵמִירוֹת

שליט, נסיך, ובמיוחד במדינה ערבית.
- "אזרחים פצחו נא בשיר / כי אמת וצדק משפטו של האמיר" (בבוכרה היפה, מאת חיים חפר)
- האמיר הוא אחד האנשים העשירים במדינתו.

מערבית: ‫أَمير‬ (אַמִיר) 'נסיך', מהשורש המקביל לעברית אָמַר: ערבית ‫أَمَرَ‬ (אַמַרַ) 'פקד, ציווה' כי המפקד הוא זה שאומר את הפקודות. משם גם ‫آمِر‬ (אַמִר) 'מפקד'.^[1]

לדעת הרמב"ן השורש נמצא במקרא בפועל האמיר - רומם ( ”אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם“ (דברים כו, פסוק יז)).^[^{דרוש מקור}^]