אמיר
אָמִירעריכה
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | אמיר |
הגייה* | amir |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | א־מ־ר ב |
דרך תצורה | משקל קָטִיל |
נטיות | ר׳ אֲמִירִים; אֲמִיר־, ר׳ אֲמִירֵי־ |
בעיות בהפעלת קובץ זה? ראו media help. |
- לשון המקרא הענפים העליונים בעץ, החלק הגבוה של הצמח.
- (ימאות) בהשאלה מן (1): חלקו הגבוה ביותר של תורן, בין כפתור ראש התורן למקום חיבור החבלים הגבוהים ביותר המחזקים אותו.
- "ורק לאחר שאמירי התרנים המרקיעים שלה מתערבבים במגדלי הנמל נואשת היא כליל מן התקווה ללכוד עוד לוויתן אחד." (הרמן מלוויל, מובי דיק. מאנגלית: אהרן אמיר)[1]
- שם פרטי לזכר.
גיזרוןעריכה
- 1. מהשורש המקראי א־מ־ר ב בהוראת גדולה, ראו בגיזרון במילה האמיר.
- 2. האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הימאות (תש"ל), 1970.
פרשנים מפרשיםעריכה
- ריב"כ (דברים כו,יז): "ויקרא הסעיף הדק העליון שבראש האילן אמיר, כי הוא תאר מן ויאמר, כי נמצא לסעיפים קול, כאמרו: את קול צעדה בראשי הבכאים (שמואל ב ה, כד), כי להתנועעו תמיד ברוח קימעא הוא תמיד מוציא קול, וגם כלל האילן נקרא שיח לסבה זה כאלו הוא שח ומדבר תמיד."[2]
צירופיםעריכה
- אמיר התורן העליון (royal pole, pole)
- אמיר התורן המרקיע (skysail pole, pole)
מילים נרדפותעריכה
- צמרת (1)
תרגוםעריכה
צמרת העץ
|
חלקו העליון של תורן
|
ראו גםעריכה
הערות שולייםעריכה
אֵמִירעריכה
ניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | אמיר |
הגייה* | emir |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | א־מ־ר א |
דרך תצורה | משקל קְטִיל |
נטיות | ר׳ אֵמִירִים; נ׳ אֵמִירָה, נ"ר אֵמִירוֹת |
- שליט, נסיך, ובמיוחד במדינה ערבית.
- "אזרחים פצחו נא בשיר / כי אמת וצדק משפטו של האמיר" (בבוכרה היפה, מאת חיים חפר)
- האמיר הוא אחד האנשים העשירים במדינתו.
גיזרוןעריכה
- מערבית: أَمير (אַמִיר) 'נסיך', מהשורש המקביל לעברית אָמַר: ערבית أَمَرَ (אַמַרַ) 'פקד, ציווה' כי המפקד הוא זה שאומר את הפקודות. משם גם آمِر (אַמִר) 'מפקד'.[1]
פרשנים מפרשיםעריכה
לדעת הרמב"ן (דברים כא,יד) השורש נמצא במקרא בפועל האמיר - רומם ( ”אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם“ (דברים כו, פסוק יז)).