דממה
דְּמָמָה
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | דממה |
הגייה* | dmama |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | נקבה |
שורש | ד־מ־ם א |
דרך תצורה | משקל קְטָלָה |
נטיות |
- לשון המקרא שקט, דומיה.
- ”יַעֲמֹד וְלֹא אַכִּיר מַרְאֵהוּ תְּמוּנָה לְנֶגֶד עֵינָי דְּמָמָה וָקוֹל אֶשְׁמָע.“ (איוב ד, פסוק טז)
- ”דממה חרישית שׂררה, למרות קריאותיהם של האחד והשני מבני המזרח. ההולכים על ארבע נראו עצובים ביותר. בני היהודים הלכו לאט.ה.“ (רגעי חיים ומות, מאת יוסף לואידור, בפרויקט בן יהודה)
- אני מבקש שתהיה פה דממה, אני מנסה להירדם.
- לשון המקרא העדר רוח; מצב בו הים חלק לגמרי, ללא גלים.
גיזרון
עריכהצירופים
עריכהמילים נרדפות
עריכהניגודים
עריכהתרגום
עריכהראו גם
עריכההשורש דמם א | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|