שהם
שֹׁהַם
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | שוהם |
| הגייה* | shoham |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ש־ה־ם |
| דרך תצורה | משקל קֹטֶל |
| נטיות | סמיכות: י׳ שָהֳמי־, ר׳ שׁוֹהֳמֵי־[1] |
| אבני החשֶׁן | ||||
|---|---|---|---|---|
| ||||
| ||||
| ||||
| ||||
- אבן חן, צבעה אדום או שחור עם פסים לבנים, והיא אחת מתריסר אבני החושן.
- לשון המקרא שם פרטי לזכר ולנקבה.
גזרון
עריכה- אכדית - ״sāmtu״ במשמע לאבן חן אדומה, מלה זו מתייחסת לצבעם של השמיים בשעת השקיעה. Samtu הוא שם התואר "אדום".
- אתיופית - בתרגום המקרא לאתיופית, שוהם הוא "סוֹם" (שֻׂהְם).
- רוסית - (אבני) שוהם: שוחה'ם шорам -> ונגזרת של מילה זו: שֹׁהְ-רֱִי шоры במשמעות "סכי עיניים לסוסים" (יתכן שהיו משובצות באבנים מסוג נוקשה להגנה מנשק אויב).
- בדומה למילה ברוסית שֹׁהְ-רֱִי (ראה לעיל), שנוספה בה האות ר', כך גם בפרסית: (משפה ערבית) شهرت - שוהרת במשמעות נצחון, הערכה, תהילה.
פרשנים מפרשים
עריכה- הרבן עזרא מוסר: "והנה שתיהן אבני חשן ואין בהן צורה" , "כי שתי האבנים — שתי אבני השוהם שעל כתפות האפוד , אשר על כל אחת מהן היו חרותים השמות של שישה שבטים , הן כנגד שנים עשר המזלות , האבן השמאלית כנגד הצפוניים, והאבן הימנית כנגד הדרומיים".[1]
תרגום
עריכהמידע נוסף
עריכה- בתעודות אכדיות נמסר שמקור השוהם נמצא ב"מלוחה", ועל פי ההשערות ,היא ארץ החוילה ( בראשית ב , יא-יב ) כנראה ארץ כוש ,המזוהה לגבי פרשנים כאתיופיה [2].
- בספר הישר, שנתחבר ככל הנראה בנאפולי בראשית המאה ה-16, אבן השהם משמשת כסמל לעושר מופלג המשכיח זעמם של מלכים. אדם בשם רקיון מארץ שנער הצליח לרכך את זעם פרעה עליו באמצעות מתנות נוצצות:
"ויקח כאלף ילדים בנים ובנות , וילבישם שש ומשי ורקמה , וירכיבם על סוסים , וישלחם למלך ביד אנשיו . ויקח גם הוא מנחה למלך , כסף וזהב ואבני שוהם ובדולח". – יוסף דן, ספר הישר, ירושלים, מוסד ביאליק, תשס"ו - 2005, עמוד 89.
