אבן חן

אֶבֶן חֵן

אבני חן

לשון המקרא אבן המצטיינת ביופיה ובאיכותה, אשר משתמשים בה לקישוט ולהכנת תכשיטים.
- ”אֶבֶן חֵן הַשֹּׁחַד בְּעֵינֵי בְעָלָיו אֶל כָּל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל.“ (משלי יז, פסוק ח)
- "וטוטפת זהב משבצת אבני חן עוברת על מצחה מאזן אל אזן לעצור בעד גדל פרע שער ראשה...". ("המליץ", 13 באוגוסט 1872, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
- "יצוא אבני החן מישראל הגיע לשיא של כ־50 מיליון דולר." ("מעריב", 29 ביוני 1986, באתר עיתונות יהודית היסטורית)

רש"י על משלי יז ח: "אבן חן" - כשהאדם בא לפני הקב"ה ומפייסו בדברים ושב לו, אבן חן ומרגליות היא בעיניו.
מצודת ציון על משלי יז ח: "אבן חן" - יש אבני יקר המרבים חן למי שנושאם. ואמרו שכן סגולת המרגליות.

ערך בוויקיפדיה: אבן חן

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אבני חן