אֶבֶן חֵןעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא אבן חן
הגייה* even khen
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש
דרך תצורה צרף
נטיות ר׳ אַבְנֵי חֵן
 
אבני חן
  1. לשון המקרא אבן המצטיינת ביופיה ובאיכותה, אשר משתמשים בה לקישוט ולהכנת תכשיטים.
    • ”אֶבֶן חֵן הַשֹּׁחַד בְּעֵינֵי בְעָלָיו אֶל כָּל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל.“ (משלי יז, פסוק ח)
    • "וטוטפת זהב משבצת אבני חן עוברת על מצחה מאזן אל אזן לעצור בעד גדל פרע שער ראשה...". ("המליץ", 13 באוגוסט 1872, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
    • "יצוא אבני החן מישראל הגיע לשיא של כ־50 מיליון דולר." ("מעריב", 29 ביוני 1986, באתר עיתונות יהודית היסטורית)

פרשנים מפרשיםעריכה

  • רש"י על משלי יז ח: "אבן חן" - כשהאדם בא לפני הקב"ה ומפייסו בדברים ושב לו, אבן חן ומרגליות היא בעיניו.
  • מצודת ציון על משלי יז ח: "אבן חן" - יש אבני יקר המרבים חן למי שנושאם. ואמרו שכן סגולת המרגליות.

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: אבן חן
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אבני חן