ראובן

רְאוּבֵן

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	ראובן
הגייה*	reuven
חלק דיבר	שם פרטי
מין	זכר
שורש
דרך תצורה	צירוף
נטיות

1. אחד משנים־עשר שבטי ישראל הנקרא על שמו של ראובן, בנם הבכור של יַעֲקֹב אבינו וּלֵאָה אמנו.^[1]

   • ”רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז.“ (בראשית מט, פסוק ג)
   • ”דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן תֵּימָנָה לְצִבְאֹתָם, וְנָשִׂיא לִבְנֵי רְאוּבֵן אֱלִיצוּר בֶּן־שְׁדֵיאוּר“ (במדבר ב, פסוק י)
   • ” יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר.“ (דברים לג, פסוק ו)
   • ”רְאוּבֵן אַבְנוֹ אֹדֶם וּמַפָּה שֶׁלּוֹ צָבוּעַ אָדֹם וּמְצֻיָּר עָלָיו דּוּדָאִים.“ (במדבר רבה, פרשה ב, סימן ז)
   • שבט ראובן היה אחד משניים וחצי השבטים אשר התיישבו בעבר הירדן המזרחי.

2. שם עברי לזכר.

   • "לאורי 'קפיץ', / לראובן 'שפריץ', / לך ותביא אותם לכאן." (שיר השכונה, מאת חיים חפר)

גיזרון

• ↑  לפי אטימולוגיה עממית במדרשי חז"ל, השם נגזר מהמילים שאמרה אמו בלידתו: "ראו בן".

תרגום

• אנגלית: Reuben‏‏‏‏
• ספרדית: Rubén‏‏‏‏

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: שבט ראובן