מנשה

מְנַשֶּׁה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מנשה
הגייה*	menashe
חלק דיבר	שם פרטי
מין	זכר
שורש	נ־שׁ־י/ה
דרך תצורה	משקל מְקַטֵּל
נטיות

נחלות שבטי ישראל

1. אחד משנים־עשר שבטי ישראל הנקרא על שמו של מנשה, בנו הבכור של יוסף ואחיו של אפרים.

   • ”וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף, הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה; וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי בָנָיו, עִמּוֹ – אֶת-מְנַשֶּׁה, וְאֶת-אֶפְרָיִם.“ (בראשית מח, פסוק א)
   • ”וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת-יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל-רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר, וְאֶת-שְׂמֹאלוֹ, עַל-רֹאשׁ מְנַשֶּׁה: שִׂכֵּל, אֶת-יָדָיו, כִּי מְנַשֶּׁה, הַבְּכוֹר.“ (בראשית מח, פסוק יד)
   • ”וְעָלָיו, מַטֵּה מְנַשֶּׁה; וְנָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה, גַּמְלִיאֵל בֶּן-פְּדָהצוּר.“ (במדבר ב, פסוק י)

2. שם פרטי לזכר.

   • ”וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי-דָן אֶת-הַפָּסֶל וִיהוֹנָתָן בֶּן-גֵּרְשֹׁם בֶּן-מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד-יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ.“ (שופטים יח, פסוק ל)
   • ”וַיִּשְׁכַּב חִזְקִיָּהוּ עִם-אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ מְנַשֶּׁה בְנוֹ תַּחְתָּיו.“ (מלכים ב׳ כ, פסוק כא)
   • ”מִבְּנֵי חָשֻׁם מַתְּנַי מַתַּתָּה זָבָד אֱלִיפֶלֶט יְרֵמַי מְנַשֶּׁה שִׁמְעִי.“ (עזרא י, פסוק לג)

גיזרון

• מן הפועל נשה. במצרית קדומה 'מַנטִי' mnty בהוראת סבל, סוחב. מושאל לדמוטית מנט. השוו 'סבל בית יוסף'.
• אטימולוגיה נוספת גוזרת עפ"י מצרית קדומה חאג ḫꜥj בהוראת 'להופיע' .בלשון דימוטית חַא - ḫꜥ , בהוראת לזרוח, ומשם מושאל לקופטית מֲנשָׁי ⲙⲁⲛϣⲁⲓ בהוראת מזרח (נחלת שבט מנשה נמצאה בגבולה המזרחי של א"י המקראית). ערבית - מוניס .

צירופים

• מנשה ואפרים
• דגל מחנה מנשה

תרגום

• אנגלית: Menashe‏‏‏‏

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: שבט מנשה