גד

גָּד אעריכה

שבטי ישראל
רְאוּבֵן \| שִׁמְעוֹן \| לֵוִי \| יְהוּדָה \| יִשָּׂשכָר \| זְבֻלוּן \| דָּן \| נַפְתָּלִי \| גָּד \| אָשֵׁר \| אֶפְרַיִם \| מְנַשֶּׁה \| בִּנְיָמִין

לשון המקרא אחד משנים־עשר שבטי ישראל הנקרא על שמו של גד, בנו השבעי של יַעֲקֹב אבינו מזלפה שפחת לאה.
- ”וַתֹּאמֶר לֵאָה בָּא גָד; וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גָּד.“ (בראשית ל, פסוק יא)
- ”גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב.“ (בראשית מט, פסוק יט)
- ”וּלְגָד אָמַר: בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד.“ (דברים לג, פסוק כ)
- "גד אבנו שבו וצבע מפה שלו לא לבן ולא שחור אלא מעורב ומצוייר עליו מחנה" (במדבר רבה ב ז)
שם פרטי לזכר.
- ”וַיָּקָם דָּוִד בַּבֹּקֶר וּדְבַר יהוה הָיָה אֶל גָּד הַנָּבִיא חֹזֵה דָוִד לֵאמֹר“ (שמואל ב׳ כד, פסוק יא)

ערך בוויקיפדיה: שבט גד

לשון המקרא מזל, כח על־אנושי המביא טובה.
- ”וַתֹּאמֶר לֵאָה בָּא גָד; וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גָּד.“ (בראשית ל, פסוק יא)
- "נפלה דליקה במגירותיה דרבי יונה אזל ההוא כותאה בעי מיטפייה ולא שבקיה רבי יונה. אמר ליה בגדך מדלי." (מסכת נדרים, פרק ד, הלכה ט גמרא) (נפלה דלקה במגוריו של רבי יונה. בא ההוא כותי בקש לכבותה ולא הניחו רבי יונה. אמר לו: על מזלך אתה סומך).
אל הבית שמאמינים שבכֹּחו להביא מזל טוב והצלחה.
- ”וְאַתֶּם עֹזְבֵי אדני הַשְּׁכֵחִים אֶת הַר קָדְשִׁי הַעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן וְהַמְמַלְאִים לַמְנִי מִמְסָךְ.“ (ישעיהו סה, פסוק יא)

(1)

(2)

לשון המקרא כוסברה, צמח עשבוני נמוך שעליו הירוקים משמשים לתיבול, וגם זרעיו היבשים משמשים כתבלין.
- ”וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ.“ (שמות טז, פסוק לא)^[1]

↑ תרגום יונתן: וּקְרוֹן בֵּית יִשְרָאֵל יַת שְׁמֵיהּ מַנָּא וְהוּא כְּבַר זְרַע כּוּסְבַּר חֵיוַר וְטַעֲמֵיהּ כַּאֲשִׁישְׁיַין בִּדְבָשׁ: