גָּד א

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא גד
הגייה* gad
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ג־ד־ד
דרך תצורה
נטיות
שבטי ישראל

רְאוּבֵן | שִׁמְעוֹן | לֵוִי | יְהוּדָה |
יִשָּׂשכָר | זְבֻלוּן | דָּן | נַפְתָּלִי |
גָּד | אָשֵׁר | אֶפְרַיִם | מְנַשֶּׁה | בִּנְיָמִין

  1. לשון המקרא מזל, כח על־אנושי המביא טובה.
    • ”וַתֹּאמֶר לֵאָה, בָּא גָד; וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ גָּד.“ (בראשית ל, פסוק יא)
    • ”נפלה דליקה במגירותיה דרבי יונה אזל ההוא כותאה בעי מיטפייה ולא שבקיה רבי יונה. אמר ליה בגדך מדלי.“ (ירושלמי, מסכת נדריםפרק ד, הלכה ט) (נפלה דלקה במגוריו של רבי יונה. בא ההוא כותי בקש לכבותה ולא הניחו רבי יונה. אמר לו: על מזלך אתה סומך).
  2. לשון המקרא אל הבית שמאמינים שבכחו להביא מזל טוב והצלחה.
    • ”וְאַתֶּם עֹזְבֵי יהוה, הַשְּׁכֵחִים אֶת־הַר קָדְשִׁי; הַעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן, וְהַמְמַלְאִים לַמְנִי מִמְסָךְ.“ (ישעיהו סה, פסוק יא)
  3. שם פרטי לזכר.
    • ”וַתֹּאמֶר לֵאָה בָּא גָד; וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גָּד.“ (בראשית ל, פסוק יא)
    • ”וַיָּקָם דָּוִד בַּבֹּקֶר וּדְבַר יהוה הָיָה אֶל גָּד הַנָּבִיא חֹזֵה דָוִד לֵאמֹר“ (שמואל ב׳ כד, פסוק יא)
  4. לשון המקרא אחד משנים־עשר שבטי ישראל הנקרא על שם גד (3), בנו השביעי של יעקב אבינו מזלפה שפחת לאה.
    • ”וַיִּבְנוּ בְנֵי־גָד אֶת־דִּיבֹן וְאֶת־עֲטָרֹת וְאֵת עֲרֹעֵר. וַיִּסְעוּ מֵעִיִּים; וַיַּחֲנוּ בְּדִיבֹן גָּד. וַיִּסְעוּ מִדִּיבֹן גָּד; וַיַּחֲנוּ בְּעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה.“ (במדבר לב, פסוקים לדמו)
    • ”וְעִבְרִים עָבְרוּ אֶת־הַיַּרְדֵּן, אֶרֶץ גָּד וְגִלְעָד; וְשָׁאוּל עוֹדֶנּוּ בַגִּלְגָּל, וְכָל־הָעָם חָרְדוּ אַחֲרָיו.“ (שמואל א׳ יג, פסוק ז)

גיזרון

עריכה
  • המילה משותפת למספר לשונות שמיות. כגון; ערבית: جَدّ (גַ'דּ), ארמית: גַּדָּא.
  • (4:) שמו של השבט מופיע בעגה המואבית החקוקה בכתובת מישע בצורה אִשׁ-גָּד (ish-gad), ציטוט: "וְאִשׁ-גָּד יָשַׁב בְּאֶרֶץ עֲטָרֹת מֵעֹלָם. וַיִּבֶן לֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת עֲטָרֹת ".

צירופים

עריכה

מילים נרדפות

עריכה

תרגום

עריכה

שם פרטי

  • אנגלית: Gad‏‏‏‏

קישורים חיצוניים

עריכה
  ערך בוויקיפדיה: שבט גד

גָּד ב

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא גד
הגייה* gad
חלק דיבר שם עצם עצם
מין זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות
  1. לשון המקרא כוסברה, צמח עשבוני נמוך שעליו הירוקים משמשים לתיבול, וגם זרעיו היבשים משמשים כתבלין.
    • ”וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ.“ (שמות טז, פסוק לא)[1]

תרגום

עריכה

הערת שוליים

עריכה
  1.   תרגום יונתן: וּקְרוֹן בֵּית יִשְרָאֵל יַת שְׁמֵיהּ מַנָּא וְהוּא כְּבַר זְרַע כּוּסְבַּר חֵיוַר וְטַעֲמֵיהּ כַּאֲשִׁישְׁיַין בִּדְבָשׁ: