ביש גדא

בִּישׁ גַּדָּא

לשון חז"ל מי שמזלו אינו טוב, קורים לו מקרים רעים.
- ”כרכושתא ושונרא עבדו הילולה מתרבא דביש גדא.“ (בבלי, מסכת סנהדרין – דף קה, עמוד א) (תרגום: חולדה וחתול עשו חגיגה מהחֵלב של חסר המזל)
- ”אָמַר לֵיהּ: בִּישׁ גַּדָּא דְהָהוּא גַּבְרָה. וְלָא כְתִיב: (ישעיהו כח, פסוק כב) "וְעַתָּה אַל תִּתְלוֹצָצוּ, פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם".“ (ירושלמי, מסכת ברכות – פרק ב, הלכה ח)
- "נזמר נא את שיר אליפלט / ונגידה כולנו בקול: / כאשר עוד היה הוא רק ילד, / כבר היה הוא ביש גדא גדול." (אליפלט, מאת נתן אלתרמן)
- "האיר לו ירח גדול וחיוור, / שאין בו כל צורך, כי בבו עיוור. / הו, ביש גדא אולה בבו." (אולה בבו, מאת מאיר אריאל)

מארמית: 'רע-מזל': ארמית ביש 'רע' (קיצור של באיש מקביל לעברית באוש 'נרקב'), ארמית גדא 'מזל' (מקביל לעברית גד).