רפה

רָפָה אעריכה

[דקדוק] בֻּטָּא בְּלִי דָּגֵשׁ.
- אוֹתִיּוֹת בֶּגֶ"ד כֶּפֶ"ת לֹא תִּרְפֶּינָה בְּרֹאשׁ מִלָּה.
נֶחֱלַשׁ כּוֹחוֹ, נַעֲשָׂה רָפוּי.
- ”עַל-כֵּן כָּל יָדַיִם תִּרְפֶּינָה; וְכָל לְבַב אֱנוֹשׁ יִמָּס“ (ישעיהו יג, פסוק ז)
סָר מִן, עָזַב אֶת.
- ”וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ; אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת“ (שמות ד, פסוק כו)
- ”...אָז רָפְתָה רוּחָם מֵעָלָיו, בְּדַבְּרוֹ הַדָּבָר הַזֶּה“ (שופטים ח, פסוק ג)
הָיָה רָעוּעַ וְלֹא יַצִּיב.
- "ומותר לצאת באבנט שיש עליו חתיכות קבועות של כסף ושל זהב [...] והוא, שלא יהא רָפוי-שמא ייפול ברשות הרבים..." (משנה תורה להרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ב')

לשון המקרא הֵפִיג חֹלִי, הֵסִיר מַחֲלָה וְנָתַן בְּרִיאוּת תַּחְתֶּיהָ.
- ”שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים, אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם; הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ, כִּי אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ“ (ירמיהו ג, פסוק כב)
- ”הִרְעַשְׁתָּה אֶרֶץ פְּצַמְתָּהּ; רְפָה שְׁבָרֶיהָ כִי-מָטָה“ (תהלים ס, פסוק ד)

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	רפה
הגייה^*	rafe
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ר־פ־י/ה א
דרך תצורה	משקל קָטֵל
נטיות	נ': רָפָה, נ"נ: רְפַת-, נ"י: רְפֵה-, ר"ז: רָפִים, ר"נ: רָפוֹת, נ׳ ר"ז: רְפֵי-, נ׳ ר"נ: רְפוֹת-

[דקדוק] שֶׁמְבֻטָּא בְּהֵעָדֵר דָּגֵשׁ.
- "בג"ד כפ"ת-הָאוֹתִיּוֹת הָאֵלֶּה בִּהְיוֹתָם סְמוּכִים לְיהו"א כֻּלָּם רָפִים..." מתוך "דקדוק חיוג'", עמ' 133
שֶׁאָפַס בּוֹ הַכּוֹחַ, שֶׁחָלוּשׁ וְרָפוּי הוּא.
- ”וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא; וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ-הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם רָב“ (במדבר יג, פסוק יח)

לשון המקרא עָשָׂה לְחַלָּשׁ, הִפְחִית הַכּוֹחַ.
- ”וַיְהִי עַם הָאָרֶץ מְרַפִּים יְדֵי עַם יְהוּדָה...“ (עזרא ד, פסוק ד)
- ”שׁוֹפֵךְ בּוּז עַל נְדִיבִים וּמְזִיחַ אֲפִיקִים רִפָּה“ (איוב יב, פסוק כא)
לשון המקרא עָשָׂה שֶׁיֵּרֵד, גָּרַם שֶׁיְּהֵא בְּמָקוֹם נָמוּךְ יוֹתֵר.
- ”וַיְהִי קוֹל מֵעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם; בְּעָמְדָם, תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן“ (יחזקאל א, פסוק כה)

מקביל לסורית: ܪܦܵܐ (רְפָּא) - החליש, ריפה.
מופיע במקרא לעתים בגזרת נל"א: ”הוּא מְרַפֵּא אֶת יְדֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה“ (ירמיה לח, פסוק ד)

נָתַן מַרְפֵּא לְ־, הֵסִיר חֹלִי מִן־.
- "והריגת נפש מישראל לְרַפּוֹת נפש אחרת, או להציל אדם מיד אנס..." (משנה תורה להרמב"ם, ספר המדע, הלכות יסודי התורה ,פרק י')
- ”ריפוי הכהו חייב לְרַפּוֹתוֹ עלו בו צמחים אם מחמת המכה חייב ושלא מחמת המכה פטור...“ (ירושלמי, מסכת בבא קמא – דף לד, עמוד ח)

הִכְּתָה אוֹתוֹ חֻלְשָׁה, נָמוֹג כּוֹחוֹ.
- ”מֻפִּים וְחֻפִּים, הַכּוּ בַּתֻּפִּים!/ מִלֲלַי, גִּלֲלַי, חָלִיל אֶל פִּיכֶם!/ נַסְּרוּ הַכִּנּוֹר וִיתָרָיו הַמְרֻפִּים...“ (לַמְנַצֵּחַ עַל הַנְּגִינוֹת, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)