רפא

לערך העוסק בנעשה חלש, רפוי; ראו רָפָה.

לערך העוסק באחד מעממי כנען, או כינוי למתים; ראו רפאים.

רָפָא

לשון המקרא החזיר למצב של בריאות, הביא להחלמה.
- ”וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר: אֵל! נָא, רְפָא נָא לָהּ.“ (במדבר יב, פסוק יג)
- ”וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים; וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ.“ (בראשית כ, פסוק יז)
- ”הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה, וְאָזְנָיו הַכְבֵּד, וְעֵינָיו הָשַׁע; פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו, וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע, וּלְבָבוֹ יָבִין, וָשָׁב - וְרָפָא לוֹ.“ (ישעיהו ו, פסוק י)

מקביל לצורה הנפוצה יותר בבנין פיעל 'רִפֵּא'. כמו"כ קיים במקרא גם בגזרת נל"ה, ראו רָפָה ב.
השורש קיים בהוראות דומות בשפות שמיות נוספות - אוגריתית: 𐎗𐎔𐎀 (רפא) - ריפא; ערבית: رَفَأَ‎ (רַפַאַ) - לתקן; געז: ረፋአ (רֵפָאֵ) - לתקן, לתפור; שבאית: 𐩧𐩰𐩱 (רפא) - להגן, לשמור.
יתכן שיש קשר לשורש ר־פ־י/ה א, שאדם שהמחלה נחלשת.

לשון המקרא החזיר למצב של בריאות, הביא להחלמה.
- ”אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ - וְנִקָּה הַמַּכֶּה; רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא.“ (שמות כא, פסוק יט)
- ”וַיְרַפְּאוּ אֶת שֶׁבֶר עַמִּי עַל נְקַלָּה, לֵאמֹר - שָׁלוֹם שָׁלוֹם, וְאֵין שָׁלוֹם.“ (ירמיה ו, פסוק יד)
- ”אֶת הַנַּחְלוֹת לֹא חִזַּקְתֶּם, וְאֶת הַחוֹלָה לֹא רִפֵּאתֶם, וְלַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא חֲבַשְׁתֶּם...“ (יחזקאל לד, פסוק ד)
בהשאלה: תיקן.
- ”וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְכָל הָעָם: גְּשׁוּ אֵלַי! וַיִּגְּשׁוּ כָל הָעָם אֵלָיו; וַיְרַפֵּא אֶת מִזְבַּח ה' הֶהָרוּס.“ (מלכים א׳ יח, פסוק ל)