רעוע

רָעוּעַ

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	רעוע
הגייה^*	raua
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ר־ע־ע, גזרת הכפולים
דרך תצורה	משקל קָטוּל
נטיות	ר׳ רְעוּעִים, נ׳ רְעוּעָה; רְעוּעַ־, ר׳ רְעוּעֵי־; נ׳ רְעוּעַת־, נ"ר רְעוּעוֹת־

מגדל פיזה הנטוי

חָסֵר יציבות, מט לנפול.
- ”וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַטּוֹפֵל אֶת הַבָּרִיא, טָהוֹר; וְאֶת הָרָעוּעַ, טָמֵא; וְכֵן בְּחִדּוּק הַקֵּרוּיָה.“ (משנה, מסכת כלים – פרק ג, משנה ה)
- "אמר רבי אלעזר 'שלוחי מצוה אינן נזוקין לא בהליכתן ולא בחזרתן' סולם רעוע הוה דקביע היזיקא" (תו"א על שמואל א טז ב)
- "התדעו את הצריף הרעוע / הניצב על החוף כה בודד?" (הצריף הקטן, מאת יהודה פרדיס)
- הרוחות העזות שנשבו העיפו את המבנה ממקומו, כיוון שיסודותיו היו רעועים.

מקורה במילה הארמית - ”רְעִיעָא,רְעִיעְתָא“ (בבלי, מסכת תענית – דף כ, עמוד ב)
שורש המילה רע"ע מקבילה לשורש רצ"צ כיוון שהאות צ' בעברית מתחלפת לעתים עם האות ע' בארמית, לפיכך רעוע=רצוץ, בדומה למילים: ארץ=ארעא, ביצה=ביעא. ראו, (רעע) וראו גם (פירוש שד"ל על שמות) פסקה ו'.
המילה רעוע כלשונה, אינה מופיעה במקרא, אך נגזרותיה השונות המעידות על חוסר יציבות וסיכוי להתמוטטות מופיעות שם:

”רֹעָה הִתְרֹעֲעָה הָאָרֶץ פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה אֶרֶץ מוֹט הִתְמוֹטְטָה אָרֶץ“ (ישעיהו כד, פסוק יט)

”תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל“ (תהלים ב, פסוק ט)

”וְרָעוּ אֶת אֶרֶץ אַשּׁוּר בַּחֶרֶב“ (מיכה ה, פסוק ה)

מלבי"ם התייחס למילה רֹעָה – כאל הרעשת הארץ בשלבים: " תחילה תתרועה הארץ ויעשו בה בקעים מחמת הרעש, אחר כך תתפורר לחלקים דקים, ואחר כך תתמוטט לגמרי ותמוש ממקומה". ראו (מלבי"ם על ישעיהו כד יט). עוד הוסיף ואמר "תרועם, תנפצם". רוע הוא שנבקע הדבר גם בהיותו מחובר עדיין".
רש"י מתייחס לצירוף "רע ירוע" (שורש רע"ע), כפי שמופיע בתהלים ב, ט בשתי דרכים: כרעה אחר רעה ראו (קטע:רש"י על תהלים ב ט), וכלשון שבר: "ירוע" כמו "הִתְרֹעֲעָה". ראו (קטע:רש"י על ישעיהו כד יט)

השורש ר־ע־ע א הוא שורש מגזרת ע"ע.