”בשעה זו באו הקרעים המסוכנים הללו מבפנים, והופקעה השפעתה של כל ההסתדרות הציונית העולמית כמעט, כדי להשען על משענת קנה־רצוץ של קבוצה אחת, דלה גם בכמות וגם באיכות“ (ווייצמאן בא, מאת יצחק לופבן, בפרויקט בן יהודה)
חשוב שנכיר בכך שעלינו להתמודד בעצמנו עם הקשיים סביבנו, ונבהיר לעצמנו, שנתינת אמון בזרים לא רק שאינה מועילה, אלא היא משענת קנה רצוץ; מי שיסמוך עליו, תינקב כף ידו.
מקור הביטוי במקרא. השתמש בו שר צבא סנחריב, רבשקה, כדי ספק לנזוף, ספק ללעוג למלך חזקיהו, על כך שהוא סומך על מצרים, ומדמה את מצרים לקצה מקל שבור ורעוע שפוצע את הנשען עליו. הביטוי מופיע בשינויים זניחים גם בישעיהו לו, ד–ו.
