השימוש באפס במתמטיקה הגיע לאירופה בימי הביניים מן הערבים, שלמדוהו מן ההודים. במערכת הספרות הרומיות ששלטה בכיפה עד אז כלל לא היתה ספרה כזו, וגם בעברית – שבה נהגו להשתמש באותיות – לא היה כל ייצוג לאפס.
הערבים קראו לאפס סִפְר, כלומר מקום ריק. ר' אברהם אבן עזרא (1092-1167), שהיה הראשון שכתב על המושג אפס בעברית, השתמש בספרו "ספר המספר" באותיות העבריות במקום המספרים ההודיים (או הערביים, כפי שהם נקראים לרוב), אך שאל את האפס המעוגל וכינה אותו גלגל: " [...] ואם אין לו מספר באחדים ויש לו מספר במעלה השנית שהם העשרות, ישים כדמות גלגל O בראשונה להורות כי אין במעלה הראשונה מספר [...] וזה הגלגל O וטעמו כגלגל, כקש לפני רוח, ואינו אלא לשמור המעלות, ובלשון לעז שמו סיפרא".
רק לפני כמאתיים שנה מציין ספר לימוד בשם "כליל החשבון", שנדפס בברלין, את המספר בשם העברי "אפס" – ומאז התקבל שם זה בתפוצות העם.
ערך בוויקיפדיה: 0 (מספר)