תַּםעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא תם
שורש וגזרה ת־מ־ם, גזרת הכפולים
בניין פָּעַל (קַל)
  1. לשון המקרא אָזַל, אֵינֶנּוּ עוֹד, הִגִּיעַ אֶל כִּלָּיוֹן.
    • ”יָגוּרוּ בָךְ נִדָּחַי מוֹאָב הֱוִי-סֵתֶר לָמוֹ מִפְּנֵי שׁוֹדֵד: כִּי אָפֵס הַמֵּץ כָּלָה שֹׁד, תַּמּוּ רֹמֵס מִן הָאָרֶץ“ (ישעיהו טז, פסוק ד)
    • ”וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם“ (דברים ב, פסוק טז)
    • ”וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה כָּל עֵץ מַאֲכָל לֹא מיִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא יִתֹּם פִּרְיוֹ...“ (יחזקאל מז, פסוק יב)
  2. [מליצה] סֻיַּם, בָּא אֶל סוֹפוֹ.
    • ”וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִוא, וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי, כִּי אִם תַּם הַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה אֶל אֲדֹנִי...“ (בראשית מז, פסוק יח)
    • ”תַּחַת חִטָּה יֵצֵא חוֹחַ-וְתַחַת-שְׂעֹרָה בָאְשָׁה: תַּמּוּ דִּבְרֵי אִיּוֹב“ (איוב לא, פסוק מ)
    • ”כֹּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב אֶל-מִשְׁכַּן יְהוָה, יָמוּת; הַאִם תַּמְנוּ לִגְו‍ֹעַ“ (במדבר יז, פסוק כח)
    • "תם מעשה הירשל ומעשה מינה אבל מעשי בלומה לא תמו." (מתוך: "סיפור פשוט", ש"י עגנון)
    • "הִנֵּה תַּמּוּ יוֹם קְרָב וְעַרְבּוֹ/ הַמָּלֵא זַעֲקַת מְנוּסָה/ עֵת הַמֶּלֶךְ נָפַל עַל חַרְבּוֹ/ וְגִלְבֹּעַ לָבַשׁ תְּבוּסָה" ("הִנֵּה תַּמּוּ יוֹם קְרָב וְעַרְבּוֹ", נתן אלתרמן)
    • תמו ימי נעוריי.

גיזרוןעריכה

  • מקורו של השורש ת־מ־ם הינו מן המקרא.
  • בתנ"ך מופיעה התיבה בצורה היחידאית ”מְתֹם“ (ישעיהו א, פסוק ו) בהוראת 'שלימות'.

צירופיםעריכה

מילים נרדפותעריכה

למשמעות (1):

למשמעות (2):

ניגודיםעריכה

למשמעות (1):

למשמעות (2):

תרגוםעריכה

למשמעות (1):

למשמעות (2):


השורש תמם

השורש ת־מ־ם הוא שורש הניטה בבניינים הפעיל וקל על דרכה של גזרת ע"ע, יתר הבניינים ניטים על דרכה של גזרת השלמים.

נטיות הפעליםעריכה

ת־מ־ם עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל תַּם תַּם יִתֹּם אוֹ יִתַּם תֹּם לָתֹם
נִפְעַל -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן-
הִפְעִיל הֵתֵם מֵתֵם יָתֵם הָתֵם לְהָתֵם
הֻפְעַל הֻתְמַם מֻתְמָם יֻתְמַם -אין- -אין-
פִּעֵל תִּמֵּם מְתַמֵּם יְתַמֵּם תַּמֵּם לְתַמֵּם
פֻּעַל -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתַּמֵּם מִתַּמֵּם יִתַּמֵּם הִתַּמֵּם לְהִתַּמֵּם

הערותעריכה

  • בבניין קל, מצויות במקורות שתי דַּרְכֵי הטיה; האחת לפי דרך הרגילה לפועלי ע"ע בבניין קל "יִתֹּם" (כמו יִסֹּב, יִקֹּד וכדומה), והשנית לפי "יִתַּם", שזוהי כמובן צורת עתיד הרגילה בבניין נפעל לפועלי ע"ע.
  • בבניין הפעיל הניקוד של אות אית"ן בעתיד מצוי במקרא גם בפתח: ”עֲלֵה אֶל חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וְיַתֵּם אֶת-הַכֶּסֶף...“ (מלכים ב׳ כב, פסוק ד)
  • המטה בבניין הפעיל לפי גזרת השלמים; הִתְמִים, אַתְמִים, הַתְמִימִי וכו', איננו משתבש, שכן סבילו (בניין הופעל) ניטה על דרך זו.
  • בבניין התפעל הידמו ת' השורש ות' הבניין לכדי ת' דגושה.

תֹּם אעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא תום
הגייה* Tom
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ת־מ־ם
דרך תצורה משקל קֹטֶל
נטיות תֹּם־
  1. לשון המקרא סִיּוּם, סוֹף.
    • ”וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית-מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה-וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ, עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ: יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ“ (ויקרא כה, פסוק כט)
    • ”וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל, וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה-עַד תֹּם כָּל-הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה“ (במדבר לב, פסוק יג)
    • ”כִּי אַרְבָּעִים שָׁנָה הָלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, עַד תֹּם כָּל הַגּוֹי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים מִמִּצְרַיִם...“ (יהושע ה, פסוק ו)

גיזרוןעריכה

  • מן המקרא.

צירופיםעריכה

נגזריםעריכה

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

תֹּם בעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא תום
הגייה* Tom
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ת־מ־ם
דרך תצורה משקל קֹטֶל
נטיות ר׳ תֻּמִּים; תֹּם־; כ׳ תֻּמּוֹ
  1. תְּכוּנָה הַמַּבִּיעָה יֹשֶר לֵב וּתְמִימוּת.

צירופיםעריכה

מילים נרדפותעריכה

תָּםעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא תם
הגייה* tam
חלק דיבר תואר
מין זכר
שורש ת־מ־ם
דרך תצורה
נטיות ר׳ תַּמִּים; נ׳ תַּמָּה, נ"ר תַּמּוֹת
  1. לשון המקרא ישר, דבק בדרכי המוסר, ירא אלהים.
    • ”וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יוֹשֵׁב אֹהָלִים.“ (בראשית כה, פסוק כז).
    • ”אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ אִיּוֹב שְׁמוֹ וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע.“ (איוב א, פסוק א)
    • "איש תם וישר, ירא שמים ואוהב את הבריות, נאמן לקדשי ישראל וחסיד ישראל העובדת." ("דבר", 25 במאי 1959, באתר עיתונות יהודית היסטורית)
  2. לשון חז"ל נאיבי, פשטן, תמים.
  3. לשון חז"ל שלם, שאין בו מום או פגם.

גיזרוןעריכה

  • מן ת־מ־ם; תָּמִים.

פרשנים מפרשיםעריכה

צירופיםעריכה

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

ראו גםעריכה


השורש תמם

השורש ת־מ־ם הוא שורש הניטה בבניינים הפעיל וקל על דרכה של גזרת ע"ע, יתר הבניינים ניטים על דרכה של גזרת השלמים.

נטיות הפעליםעריכה

ת־מ־ם עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל תַּם תַּם יִתֹּם אוֹ יִתַּם תֹּם לָתֹם
נִפְעַל -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן-
הִפְעִיל הֵתֵם מֵתֵם יָתֵם הָתֵם לְהָתֵם
הֻפְעַל הֻתְמַם מֻתְמָם יֻתְמַם -אין- -אין-
פִּעֵל תִּמֵּם מְתַמֵּם יְתַמֵּם תַּמֵּם לְתַמֵּם
פֻּעַל -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתַּמֵּם מִתַּמֵּם יִתַּמֵּם הִתַּמֵּם לְהִתַּמֵּם

הערותעריכה

  • בבניין קל, מצויות במקורות שתי דַּרְכֵי הטיה; האחת לפי דרך הרגילה לפועלי ע"ע בבניין קל "יִתֹּם" (כמו יִסֹּב, יִקֹּד וכדומה), והשנית לפי "יִתַּם", שזוהי כמובן צורת עתיד הרגילה בבניין נפעל לפועלי ע"ע.
  • בבניין הפעיל הניקוד של אות אית"ן בעתיד מצוי במקרא גם בפתח: ”עֲלֵה אֶל חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וְיַתֵּם אֶת-הַכֶּסֶף...“ (מלכים ב׳ כב, פסוק ד)
  • המטה בבניין הפעיל לפי גזרת השלמים; הִתְמִים, אַתְמִים, הַתְמִימִי וכו', איננו משתבש, שכן סבילו (בניין הופעל) ניטה על דרך זו.
  • בבניין התפעל הידמו ת' השורש ות' הבניין לכדי ת' דגושה.